נס כפול: רקטה אחת מתוך המטח הכבד שנורה ביום שלישי השבוע לעבר ישובי המרכז פגע פגיעה ישירה בבית באלפי מנשה. סמוך לבית שניזוק מתגורר הרב שמעון מויאל, יו"ר המועצה הדתית באלפי מנשה ואביו של הסטנדאפיסט אמיר מויאל, ששיתף: "לא להאמין כמה ניסים היו כאן".
הרב שמעון מויאל מוכר ברחבי אזור השרון כרב פופולרי המקיים חתונות לזוגות ונחשב לרב מאוד אהוב. במפלס התחתון של הרב יש גם בית כנסת. הפגיעה בבית הסמוך, העיפה רסיסים בדיוק במקום בו הוא נמצא בקביעות, רק שהפעם הוא לא היה נוכח לראשונה במקום, כי סייר עם בני זוג העומדים להתחתן ברחבי הישוב. בית הכנסת שבביתו ניזוק, אבל זה לא מנע מהמתפללים ומהרב מויאל עצמו להתפלל באותו ערב תפילת ערבית בדבקות גדולה.
בנו של הרב מויאל, הסטנדאפיסט אמיר מויאל מספר: "הכל התחיל בשעה 15:30. אחד החיילים שעמד לידי תהה האם הצליל שהוא שומע זה אזעקה או שהוא מדמיין. אחרי כמה רגעים, שמענו חייל צועק שיש צבע אדום ורצנו מיד לחדר מוגן שהיה בקרבת מקום. בחדר המוגן, אני קולט על המסך שמפרט את התרעות פיקוד העורף צמד מילים מאוד חריג: אלפי מנשה. ואז על המסך מופיעות 2 מילים מאחותי הקטנה. "כולנו בסדר".
"הנחתי שהיא מעדכנת אותי שהם בסדר בגלל האזעקות ולא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות. אבל אז קורה משהו מוזר. אני מתחיל לקבל שטף של הודעות האם הכל בסדר. חלקם מאנשים שלא שמעתי מהם שנים. לאט לאט מתגבשת אצלי המחשבה שקורה כאן משהו אחר. גיסי מתקשר אליי. הוא בעצמו לוחם במילואים. אני לא יכול לענות אז הוא שולח הודעה, בה הוא מבקש רק לדעת שהכל בסדר. ובנקודה הזו אני מתחיל להבין שמשהו אחר קרה. ואז אני רואה שהוא שלח תמונות. אני פותח אותן והעיניים שלי נפערות. הפגיעה באיזור הבית של ההורים שלי. מה זה איזור? בית לידם. אני תוהה אולי זיהיתי לא נכון. זה לא יכול להיות הרי. אבל תמונה נוספת נשלחת ואני מזהה בוודאות. זה הבית של ההורים שלי.
"הרקטה פגעה בבית השכן, ריסקה אותו, ותוך כדי זרעה הרס רב מרסיסים והדף בבית של ההורים שלי. אבל אז נופל לי אסימון מפחיד הרבה יותר. אשתי והילדים שם. באו לבקר את סבא וסבתא אחרי שלא ראו אותם הרבה זמן. אבל רגע לפני שאני נכנס לפאניקה משתקת אני נזכר באחותי המדהימה והרגישה ששלחה לי 2 מילים. "כולנו בסדר". בהודעה קטנה, של שתי מילים היא חסכה ממני רגעים ארוכים של חרדה שללא ספק היו מורידים לי כמה שנים מהחיים.
"באותה שנייה אני מבין מה קרה אבל גם מיד נושם לרווחה. ב"ה אף אחד לא נפגע. "כולנו בסדר" ואז למדתי על הנס הכפול שהתרחש".
מה הנס?
"עם הישמע האזעקה, אשתי התעשתה מהר. היא אספה את הילדים וירדה לממ"ד יחד עם אמי ואחותי. היא הקפידה למלא את הוראות פיקוד העורף, סגרה היטב את הדלת, והספיקה לסגור גם את חלון המתכת הכבד, ממש שתי שניות לפני הפיצוץ האדיר. הפעולות הללו מנעו פגיעת הדף חזקה. אילולא סגרה את חלון המתכת, שברי זכוכיות מחלון הזכוכית שנמצא שם גם היו עפים לכל עבר. אולי גם רסיסים. דלת הממ"ד עצמה התעקמה מעוצמת ההדף. אם אשתי והילדים לא היו מגיעים היום לבקר את סבא וסבתא, כך מעידות אמי ואחותי - הן אמנם היו יורדות למטה, אבל הדלת והחלון כנראה היו נשארים פתוחים. ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה. אבל הנס השני, מטורף הרבה יותר".
מה זה היה?
"כמה דקות לפני האירוע אבא שלי היקר ישב עם זוג שאמור להתחתן ביישוב. הוא הראה להם את המקום שבו כדאי לקיים את החופה וכבר רצה לחזור הביתה, אבל הם רצו ללכת למקום נוסף. למרות שהיה עייף ורעב, הוא נענה לבקשתם והם הלכו למקום השני. הפעולה הזו עיכבה אותו בדקות ספורות. אותן דקות ספורות שבזכותן הוא לא היה בבית בזמן האירוע. אבל רגע, למה זה נס? הרי אם הוא היה בבית, הוא היה יורד לממ"ד וניצל עם כולם. אז זהו. שעד היום אבא שלי היקר לא נכנס למרחב מוגן בזמן אזעקות. הוא חשב שהסיכוי שייפול טיל באלפי מנשה כל כך קלוש - שעדיף לו להשקיף בעד החלון, לראות את היירוטים של כיפת ברזל ולצלם לאחים שלו. אם אבא שלי היה חלילה בבית בזמן האזעקה, הוא כנראה היה עומד ליד החלון. אותו חלון שהתנפץ לרסיסים מעוצמת ההדף האדירה שניפצה את כל חלונות הבית.
נטייתו של אבא שלי לעשות חסד, פשוט הצילה אותו. העיכוב הזה שגרם לו להיעדר מהבית בזמן קריטי כל כך הציל אותו. אם הוא היה בזמן האזעקה בבית, הוא היה עומד ליד החלון ונפגע בוודאות. אולי אפילו באופן קשה. איזה נס.
קראו גם:
"מהר מאוד אחרי הפיצוץ הגיעו כוחות צבא וחילוץ. הם הוציאו את כולם בזריזות מהממ"ד, חלקם ללא נעליים מחשש שמא הבית יקרוס. והבית אכן קרס. ממתנדבים מתוקים שהגיעו בזריזות ובאו לעזור ולסדר. לטאטא את אלפי הזכוכיות. לאסוף לשקים את הנתזים שעפו מהבית שנפגע. בלי שאף אחד ביקש, הם באו לתמוך, לעזור ולתת עזרה ראשונה לבית.
"המפלס התחתון של בית הוריי הוא בית כנסת פעיל בשבתות וחגים. וזה גם החלק שנפגע הכי הרבה. התקרה קרסה, חלונות התנפצו, רסיסים ואבק בכל מקום. ומהסיבה הזו, היה כל כך מרגש שאחרי פינוי ההריסות, התקיימה במקום תפילת ערבית ושירה אדירה של צוותי החילוץ, המתפללים והמתנדבים".
