סמ"ר אורי יהונתן כהן, לוחם יהל"ם בן 20 מנווה ירק, נהרג בסוף השבוע האחרון בפיצוץ מטען בחאן יונס. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנווה ירק כשמאות עם דגלי ישראל מלווים את מנוחתו האחרונה: "אדם עם חוזק של סלע, עוצמות נפש של גיבור־על".
קראו גם:
אימו יערה כתבה עם הוודע דבר מותו: "הילד שלי. ליבי נשמתי וגופי מרוסקים"
חברו, ליאור לוי, ספד לו: "היה איש נעים ואהוב על כולם, זה עדיין מהדהד לי בראש - הוא היה האדם הכי טוב שהכרתי".
אורי למד בבית החינוך ירקון, בו לומדים כעת שניים מאחיו. מוריו כתבו: "בצער גדול ובלב כואב אנו מודיעים על נפילתו של אורי כהן, בוגר מחזור י"ד. אנו משתתפים בצערם העמוק של הוריו עדי ויערה ושל אחיו אייל, גל, דן - תלמיד שכבת י"ב - וניר - תלמיד שכבת י'".
בוועד המקומי של נווה ירק סיפרו: "אורי גדל והתחנך כאן, בין שבילי המושב. נער חייכן ושקט, ספורטאי, רגיש ואהוב כל כך, שתמיד נשא את אהבתו למושב, למדינה ואת מחויבותו לחבריו ולמשפחתו. ליבנו נשבר עם לכתו".
אורי היה ספורטאי ושחקן כדורגל. בעיריית אור יהודה ספדו לאורי, ששיחק בקבוצת הכדורגל המקומית: "אורי שיחק בעונה שעברה בקבוצת הנוער של מ.כ. אור יהודה, הגיע ונרתם בעקבות בקשת מאמנו לסייע לקבוצה עד הגיוס שלו ליחידת יהל"ם. הוא תרם תרומה רבה להצלחת הקבוצה. יהי זכרו ברוך".
מאמנו בהפועל כפר סבא ג'וליאן מלאך: "את אורי היכרתי לראשונה כשהיה בן 11, והצטרף לקבוצה שלי, ילדים ג' של הפועל כפר סבא. ילד מתוק, נעים הליכות, איכותי, מנומס, שקט אך חברמן, עדין נפש, חכם. אני זוכר במיוחד את החיוך שלו. כשאורי היה מחייך, זה היה לא רק עם הפה, אלא עם כל ארשת פניו, עם הלחיים האדומות שלו — חיוך כל כך אותנטי, עמוק וכובש, אי אפשר היה לא להיות מוקסם ממנו.
אורי גם היה שחקן נהדר — קשר אמצע, טכני, מסוגנן, אינטליגנטי. ילד טוב. אורי היה כזה ילד טוב. אורי עשה איתנו עונה פנטסטית בילדים ג', אך עונה אחרי לא כל כך מצא את עצמו בקבוצה, ובאמצע העונה החליט לעזוב, על אף ניסיונותיי לשכנע אותו להישאר.
"אני ממש זוכר את האימון האחרון שלו בקבוצה — הוא שיחק מדהים. בסוף האימון ניגשתי אליו והחמאתי לו. שאלתי אותו מה היה שונה באותו יום. אני זוכר שעצר רגע לחשוב, ואז ענה: "לא יודע, אולי כי היום פשוט החלטתי שאני בא ליהנות".
"דיברנו קצת על מה שהיה ומה הוא יכול לשפר הלאה. אני זוכר את השיחה הזאת בעיקר כי היא הייתה שיחה מאוד נעימה וזורמת וחברית. זה מאוד חריג ששחקן שעוזב קבוצה בנסיבות כאלה יהיה כזה חיובי כלפי המאמן שלו. בדרך כלל שחקנים במצב כזה כועסים, פגועים, מאשימים את המאמן בכך שיש לו משהו נגדם וכו'. אבל לא אורי. כבר אז היה מאוד בוגר, אינטליגנטי, מאוד חיובי — משהו אחר. ילד מיוחד.
"במשך כמה שנים עקבתי אחריו מרחוק, כמו עם רוב השחקנים שלי. שמחתי לראות שהוא כל כך מצליח בהפועל פ"ת — להיות שחקן פותח קבוע בנערים א' בליגת העל — זה לא עניין של מה בכך. ואז בתחילת עונה שעברה, רצה הגורל ודרכינו שוב נפגשו. חיפשתי שחקני 2005 איכותיים שפרשו ואולי רוצים לחזור ב"משרה חלקית", לחזק את הנוער שלנו באור יהודה. אחרי שפניתי ל־40+ שחקנים, אורי הפתיע והסכים לבוא.
"כשהגיע לראשונה למועדון, לא הבנתי מי זה הבחור החתיך על הזה שבנוי כמו מקרר ועומד מולי — אבל אז הוא חייך את חיוך אורי כהן שלו, וקלטתי שמהילד הצנום והביישן מפעם צמח גבר. אני זוכר איך במשחק אימון ראשון נגד קבוצה חזקה מליגה מעל — נפלה לי הלסת ממנו.
"אורי, בלי אימונים, אחרי שלא שיחק יותר משנה, פשוט ריסק אותם כמעט לבדו. קשר אמצע שעושה הגנה של שני שחקנים, בונה משחק בצורה חכמה ואלגנטית, ועדיין איכשהו מצליח להגיע לרחבה כדי להגיע למצבים ולסיים — והכול באיכות של ליגת העל.ליד ההגדרה של קשר 50–50 מושלם במילון, תשימו תמונה של אורי כהן.
"אני זוכר שהוצאתי אותו 15 דקות לסיום רק כי לא יכולתי עוד להתאפק עם השאלה: "אורי – למה פרשת??!?!? תראה מה נהיה ממך!!!!" הוא צחק בביישנות, והסביר שהתאכזב מהכדורגל וממילא הכיוון תמיד היה תפקיד משמעותי בצבא. הבחור יכל להיות שחקן ליגת העל — אבל בחר לתרום לכולנו בצבא כלוחם. אדם עם ערכים אציליים.
מה שהכי הרס אותי במשחק הזה הייתה רמת האגרסיביות והאינטנסיביות שלו. אורי תמיד היה מאוד מוכשר, אך כילד, הוא היה מאוד עדין ואולי אפילו קצת רך. ופתאום, הבן אדם פשוט קרנף שדורס כל מי שמולו — לוחם קומנדו עוד לפני שהיה לוחם קומנדו. ניסיתי, ללא הצלחה — אז ועד היום — לחשוב על ספורטאי כלשהו שאימנתי שעבר כזה שינוי מטורף.
"צריך להבין איזה אופי מיוחד, כמה נחישות, כמה בגרות ואמונה צריך — בשביל לצאת מאזור הנוחות שלך, להסתכל לחסרונות שלך בעיניים, ולהפוך אותם לחוזקה שלך. אין דברים כאלה. אבל אורי, כבר אמרנו, היה בן אדם מיוחד.
"אורי היה איתנו עד הגיוס. שיחק רק משחקים בודדים — שהרי קרה מה שקרה ביום הארור ההוא, כך שלא היו משחקים תקופה, ואף הקדימו לו את הגיוס. במשחקים המעטים ששיחק, הוביל את הקבוצה בצורה מטורפת להישגים שאף אחד לא האמין שהם אפשריים, ואני יודע בוודאות גמורה שבלעדיו לא היינו קבוצת צמרת בעונה שעברה. רק בזכותו, ומסביבו, הקבוצה נבנתה מכלום. ורק כשכבר הצלחנו איכשהו לעמוד על הרגליים בלעדיו — הגיעה העת שעזב אותנו לייעוד שחלם עליו, והתגייס ליחידה מובחרת.
"אורי המתוק — הילד החמוד עם הלחיים האדומות והחיוך המדבק, עדין הנפש והמיוחד כל כך — צמח להיות גבר שבגברים. אדם עם חוזק של סלע, עוצמות נפש של גיבור־על, וערכים שעליהם פעם נבנתה המדינה הזאת, הקטנה, שהיא נס עולמי, שילם את המחיר הכבד ביותר שניתן על הדרך האצילית שלו, כשנפל בקרב ביום שישי בבוקר בדרום. אני רק מקווה שכולנו פה, בלי קשר לדעות פוליטיות או אחרות, נוכל לחזור להיות ראויים לאנשים האלה, כמו אורי, שנתנו את הכול כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן".
