"אחד המקרים הזכורים לי ביותר היה של יולדת בלידה הראשונה שלה שבעלה מצא אותה ללא הכרה בביתם והם הגיעו למיון תוך כדי החייאה". כך אומרת השבוע רחל וונונו, אחות בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שמשמשת גם כמנהלת תורנית בשעות הערב והלילה ובמהלך סופי השבוע, "בתוך שניות הפך חדר המיון לזירת טיפול שכללה עשרות אנשי צוות ביניהם צוות החייאה, צוות חדר לידה, צוות חדר ניתוח וצוות פגייה, לצד זה, היה צורך לעדכן את המשפחה בכל עת שחיכתה בחוץ במתח נוראי. "מדובר בסיטואציה שכאילו לקוחה מסרט", היא אומרת, "אבל זה סרט שלצערי נופל כרעם ביום בהיר על משפחות ברגעים הכי לא צפויים".
2 צפייה בגלריה
תומר כהן, חוסאם סלאמה, אילנה טביב, דורית חיים, ירדנה בודנקראט, רחל וונונו, אולג סירוטה, מאירה שלמוני
(צילום: דוברות בית החולים)
קראו גם >>>>
לדבריה, תוך כדי ההחייאה יילדו את היולדת בניתוח קיסרי בחדר הטראומה ולאחר שצוות הפגייה ייצב את התינוק הוא הועבר להמשך טיפול בפגייה ולאחר שהצליחו לייצב את אמו כעבור שעתיים היא הועברה ליחידת טיפול נמרץ כללי.
וואנונו, נשואה לד"ר דניאל וונונו, רופא במיון ילדים ב"מאיר" ואמא לחמישה, מדגישה כי "זה אחד המקרים עם סוף טוב, שלא הצליחו להותיר אף עין יבשה בקרב אנשי הצוות".
חולה וחבר
"רגע שאל אשכח היה כשקיבלתי הודעה על חולה קשה המגיע אלינו למיון באמבולנס. בשיחה מול החובש התברר שזה קולגה שלי, רופא שלנו מבית החולים שעבר אירוע לבבי קשה", כך מספר השבוע האח חוסאם סלאמה מהכפר ג'ת, שמתפקד כאמור כמנהל תורן בלילות ובסופי שבוע. "באותם רגעים אתה חובש שני כובעים, מקצועי ואישי, וגם ביניהם צריך לדעת לסנכרן. מצד אחד ליוויתי את בני המשפחה ומצד שני וידאתי כמו בכל אירוע לבבי, שהכל מתנהל במהירות שהינה קריטית. המשכתי לבקר אותו במחלקה עד השחרור וההתרגשות לראות אותו שב להכרה אחרי רגעים דרמטיים של בין חיים למוות, הייתה אדירה".
סלאמה, נשוי לג'אדה ואב לשלושה מוסיף: "בתוך תוכי ובמיוחד באירועים דרמטיים, ההזדהות עם המשפחות משתלטת עליי ובסוף האירוע הדמעות זולגות כשאתה מבין את הנס שקרה, או את השבר שמשפחה מתמודדת איתו".
"כאב ולחץ באוויר"
"זכורה לי משמרת לילה קשה ועצובה במיוחד כאשר קיבלנו הודעה ממד"א על תאונת דרכים קטלנית", אומרת האחות מאירה שלמוני, מנהלת תורנית, שעובדת ב"מאיר" כ־42 שנה. "לא היה ברור אם ישנם הרוגים בשטח או כמה ובאיזה מצב יהיו הפצועים שיפונו אלינו. בבית החולים הוכרז באותו הרגע 'קוד כחול' (קוד טראומה) ומיד כל הצוותים התייצבו בחדר ההלם בחדר המיון. ואז הגיעה הבשורה הקשה מכל, רכב משפחתי היה מעורב בתאונה קשה, שני ילדים נהרגו במקום, אם המשפחה נפצעה קשה מאוד והצוותים שלנו הצליחו בתום תקופת אשפוז ארוכה להצילה. האבא ובן נוסף נפצעו גם הם. הכאב והלחץ באוויר היו קשים מנשוא. במהלך הטיפול באב המשפחה נאלצנו לבשר לו על האסון הקשה והנורא ובינתיים המשפחה המורחבת החלה להגיע לבית החולים וגם אותם עדכנו במצב שובר הלב".
לדברי שלמוני, נשואה לגיל, אמא לשלושה וסבתא לשבעה מכפר סבא, "לצד כל המורכבות הזו, ניצב מולי צוות שמתפקד במקצועיות ונמצא בעצמו בסיטואציה כואבת ומעציבה שחשוב לתמוך בו ולהכיל גם אותו, זה אירוע שנחרט עמוק בזיכרון ועמוק בלב".
התינוק נשכח ברכב
"מקרה שמשאיר צלקת ולא נשכח לעד, היה של טיפול באירוע של תינוק בן כחצי שנה שנשכח ברכב המשפחה והגיע אלינו", מספר האח סירוטה אולג שעובר ב"מאיר" 20 שנה, מנהל תורן בנוסף. "מצד אחד צריך להמשיך להישאר שפוי, לטפל ולנהל את האירוע, ומהצד השני להרגיש את הצער של המשפחה, הכאב של הצוות במיון ילדים, כל אלו לא יכולים להשאיר אותך אדיש".
לדברי אולג, שנשוי לילנה, אחות גם היא, ואב לשלושה מפתח תקוה, את הניסיון הוא רכש בשתי מחלקות שבהן הדרמה האנושית והרפואית נמצאת בשיאה. "הייתי אח 15 שנה במחלקה לרפואה דחופה (מיון) וחמש שנים בטיפול נמרץ לב. בשתיהן מערכת קבלת ההחלטות היא מהירה ביותר, העירנות והמיקוד קריטיים והדרמות האנושיות מלוות כל משמרת".
ההורים שרצו נכד
"אחד המקרים הזכורים והעצובים שאני לוקחת איתי היה של גבר צעיר שהגיע למיון במהלך החייאה לאחר שהתמוטט בביתו", אומרת האחות ירדנה בורנקראוט, מנהלת הסיעוד במחלקה לרפואה דחופה ומנהלת תורנית, "לצערנו על אף כל המאמצים והחייאה ארוכה ומתקדמת נאלצנו לקבוע את מותו. במסגרת תפקידי ליוותי את הרופא למשפחה כדי לבשר להם את הבשורה המרה על מות אהובם. עטפתי את המשפחה ושמעתי תוך כדי ישיבה את סיפור חייהם. לאחר מספר שעות שאלתי את השאלה הקשה אבל ההכרחית 'האם הם מסכימים לתרום את קרניות יקירם' והמשפחה הסכימה, נוכח העובדה שבנם היה אדם שתמיד אהב לתרום ולעזור לאחרים. זמן קצר לאחר מכן המשפחה פנתה אליי שוב ושאלה: 'אולי זה לא נפוץ ויישמע לך לא במקום אבל האם אפשר לנסות גם לשמר את זרעו'. בכנות, בכל שנות עבודתי זו שאלה שטרם נתקלתי בה אבל ראיתי את הרצון העז והתחלתי לברר האם הדבר אפשרי ומהי הדרך לעשות זאת, ואכן הצלחנו לשמר את זרעו".
בורנקראוט נשואה לדני, אמא לשלושה וסבתא לשלושה מרמת השרון, משמשת כרכזת שעת חירום והחייאה במרכז הרפואי מאיר.
"הכל יכול לקרות"
"אירוע מאתגר שעברתי היה כשהגיעה אלינו בת של אח שעבד איתי במשך שנים רבות שהייתה בשבוע מתקדם להריונה והתמוטטה בביתה", אומר תומר כהן, אח בחדר ניתוח ומנהל תורן ב"מאיר", "הבהלנו אותה מיד לחדר ניתוח נשים שם בוצע ניתוח קיסרי והחייאה והיא חוברה למכונת אקמו. לצערי מספר ימים לאחר מכן גם היא וגם התינוק נפטרו. זה אירוע קשה וכואב ובלתי נתפס שקורה לאנשים שאתה מכיר, ובוודאי כאלו שמכירים את המערכת וחוו אירועים דומים מהצד השני".
כהן, נשוי למיכל ואב לחמישה מנתניה מוסיף: "זה גורם לך להבין שהכל יכול לקרות, לכולם, ולהעריך את החיים והטוב שיש לנו גם ברגעים מאתגרים ומורכבים".
פתאום קורונה
הגעתי למאיר אחרי 32 שנה בבית חולים לניאדו, שם הייתי סגנית מנהלת הסיעוד במחלקה לרפואה דחופה, מקימת מיון ילדים וגם אחות מנהלת תורנית", מספרת האחות דורית חיים, שמשמת גם כמנהלת תורנית. "ואז פרצה מגיפת הקורונה. אלו היו ימים בהם חוסר הידיעה והוודאות היו חלק בלתי נפרד מהשגרה. הנהלים התעדכנו באופן תכוף ולעיתים מדי יום וכולנו למדנו ביחד ותוך כדי תנועה את המצב החדש. כמנהלת תורנית נפגשתי בחולי הקורונה מיד עם הגיעם לבית החולים, ליוותי אותם לקבלת הטיפול ולעיתים לאשפוז, ולא פעם החיוך מבעד למסכה וההרגעה שלי ושל הצוות, עזרו להם בהתמודדות", מדגישה חיים, נשואה לשמואל, אמא לשלושה וסבתא לחמישה מכפר יונה.
חשבו שהיא מתה
"אחד המקרים שזכורים לי הוא בחורה צעירה שהגיעה אלינו ממסיבת טבע, מעורפלת הכרה ולא מגיבה עם הרעלת אלכוהול קשה", אומרת האחות והמנהלת התורנית אילנה טביב. "הדרמה הייתה גדולה יותר כי החברים שלה הודיעו להוריה שהיא כבר לא בחיים וההורים הגיעו אלינו חיוורים ומפוחדים. מיד התחלנו לחבר בין הסיפורים של מי שעד כה היתה אלמונית ולהרגיע אותם בכל דרך אפשרית. לאחר שאיששנו את מצבה של הבחורה והיא התעוררה, הדבר הראשון שהיא עשתה הוא להתנצל בפני אמה והשתיים פרצו בבכי".
טביב, נשואה ליניב, אמא לארבעה מכפר סבא, מוסיפה: "כמישהי שהגיעה לאחרונה לתפקיד ממחלקת ילדים, אני יודעת שהמשמעות של להציל חיים לילד או לנער היא לתת לו למעשה חיים שלמים במתנה, ומהניסיון שלי, צריך לשמור עליהם בכל הכוח".
