משפחות רבות מהאזור השתתפו ביום שישי האחרון בהפנינג בגן הלאומי תל אפק, ובמרוץ "רצים בטוב", כחלק מקמפיין נגד הבריונות ברשתות החברתיות, בבתי הספר ובמגרשים.
מי שמברכות במיוחד על המהלך הן שלי בזזינסקי ואיפז שחר-מנדלוביץ', בנות 11 שמבחינתן ימי הולדת, מסיבות ופעילויות חברתיות הן חלום רחוק. כמי שעוברות מזה תקופה חרם קשה, כל הכרזת מלחמה על האלימות והבריונות היא בגדר חבל הצלה.
כל שעה מרגישה כמו נצח
"עד כיתה ג' היה לי חבר בכיתה והייתי החברה היחידה שלו", מספרת שלי בזזינסקי, תלמידת כיתה ו' בבית ספר יסודי בפתח תקוה. "הוא עבר חרם בעצמו, ניסיתי לעזור לו ויצאתי איתו להפסקות. באותה שנה הוא עבר לבית ספר אחר ואז אני זו שהתחלתי לעבור חרם שקט. פשוט לא התייחסו אליי והייתי שקופה. לא הזמינו אותי לימי הולדת, לא קראו לי לשחק בהפסקות והחברים היחידים שלי היו ילדים מכיתות א' ו-ב'".
אילונה, אמה של שלי, הקימה עם בן זוגה אלירן סאיג את הקבוצה "מצילים את ילדינו". "היינו רואים תמונות מפעילויות שונות בקבוצת הווטסאפ של ההורים, ושלי לא הייתה מופיעה בהן, או שהייתה עומדת במרחק מהשאר", היא מספרת. "לצערנו זה השפיע עליה באופן קשה. היא הייתה עצובה ומדוכדכת ובכתה המון. לא הצלחנו להבין מה קורה לילדה, היא לא הייתה יוצאת מהחדר, רק הולכת לבית הספר, חוזרת ומסתגרת בחדר. לא הייתי מסוגלת לראות את הכאב שלה, אבל התעקשתי שהיא תגיע ללימודים, מתוך גישה ש'יש בית ספר ומסתדרים'".
אלא שלפני כחצי שנה קיבלה אילונה קריאת השכמה, כששלי הביעה רצון לפגוע בעצמה. "חיבקתי אותה, דיברתי איתה והיא סיפרה שלא טוב לה, שאין לה חברים, שהיא לא רוצה חיים כאלה", אומרת האם. "בעקבות המצוקה שלה, שהועברה לידיעת בית הספר, החליטו באישורה לפתוח את הנושא ולדבר על כך שהיא זקוקה לחברה, אבל זה לא שינה כלום. הבנתי שאם אין לה חברים בבית הספר אני צריכה לחפש לה חברים אחרים. רשמנו אותה לחוגים ומצאנו את 'ים של חברים', ששם נמצאים ילדים שעוברים חרם".
לדברי אילונה, בחודשים האחרונים, כששלי אומרת שהיא לא מסוגלת ללכת לבית הספר, היא מוותרת לה. "אני לא רוצה לשלוח אותה כשמצבה רגיש. בשבוע שעבר התחלנו להחזיר אותה לאט לאט, וכל שעה בשבילנו מרגישה כמו נצח כשהיא שם. מאוד קשה לה".
מי אחראי למצב הזה לדעתך?
"ההורים. הם לא מתערבים במה שקורה בין הילדים. הם כל היום בעבודה וזה הדבר היחיד שמדאיג אותם ומעסיק אותם. גם לרשתות החברתיות יש כמובן השפעה. הילדים מייחסים חשיבות גדולה לתגובות וללייקים. זה פשוט מפיל אותם אם אין להם מספיק, ואם יש להם הרבה אז הם לא סופרים אף אחד".
איך את מתמודדת?
"המצב שלי נורא. אני לא ישנה בלילות, אין לי ימים, אין לי שינה, אין לי חשק לצחוק או לבלות, איבדתי את החיים שלי. אני חיה בתסכול הכי גבוה שיש. אני לא מסוגלת להכיל את הכאב של הילדה שלי. אני מרגישה שאני עושה הכל אבל זה לא עוזר.
"היום אני עוקבת אחריה בנייד. אם היא לא עונה לטלפון אני מניעה את הרכב ומחפשת לאן לנסוע. אני משתתפת במפגשים לילדים שסובלים כמוה, כדי להרים להם ולהראות להם שזה לא סוף העולם, ואם בבית הספר לא מסתדר להם, זה לא אומר שבכל העולם לא מסתדר, ושיש אנשים שמקיפים אותם. אני רוצה להגיע לאנשים, לפתוח להם את העיניים, לגעת בלב שלהם כדי שיוכלו להבין שיש אנשים שסובלים ושמילים יכולות להרוג".
אמא, למה ילדת אותי?
גם איפז שחר-מנדלוביץ', תלמידת כיתה ו', סובלת מחרם קשה. לדברי אמה גלית, היא סבלה בעבר מקשיים חברתיים, אך מתחילת השנה "המצב הפך לקטסטרופה", כדבריה. "זה התחיל משני ילדים שקיללו אותה במילים שאני לא מסוגלת לומר, ואחד מהם אף היכה אותה. האלימות כלפיה החמירה לאחר שדיווחה על כמה בנות שהיו מעורבות במשהו לא תקין בשטח בית הספר. מכאן העניין התדרדר לכל הכיתה, והגיע לעליהום על הבת שלי ועל החברה הכי טובה שהייתה לה. זה בא לידי ביטוי בקללות, גידופים, זריקת חפצים אישיים שלה ואיומים. השיא היה כשגם החברה היחידה שלה החליטה שהיא עוברת צד והחלה לקלל אותה גם כן".
איך המצב השפיע על איפז?
"היא חזרה הביתה בוכייה כמעט בכל יום. זה הגיע למצב שהיא אמרה למורה לאמנות שבא לה למות. היא הייתה אומרת לי: 'נמאס לי אמא, למה באתי לחיים האלה? למה ילדת אותי? לא רוצה יותר, אני רוצה להיעלם מפה'. היא כל הזמן משתפת אותי, ואני משתפת את המורה ובקשר עם המנהלת על בסיס יום יומי, והן עושות את כל המאמץ כדי לעזור, אבל זה לא עובד".
"גם לי קשה מאוד", אומרת גלית בקול חנוק מדמעות. "אני אדם חזק, בקושי בוכה מדברים, אבל לראות את הבת שלי חוזרת הביתה עם דמעות על בסיס יום יומי זה גומר אותי. אני לא יכולה להתמודד עם זה. ילדים מאיימים עליה ומדברים אליה לא יפה, למה? למה להרוס נפש של ילד?
"לא מזמן ילדה אחרת מהכיתה דיברה איתה ואמרה לה 'אנחנו רוצות שתרביצי לכמה ילדים וזאת הבקשה שלנו לעזרה ממך', כנראה כדי שיקבלו אותה. הבת שלי ענתה שהיא לא מרביצה לאף אחד ולא מרימה ידיים. בתגובה ענתה לה הילדה: 'את לא יודעת להיות חברה, לא פלא שאין לך חברות'".
מה גורם להן להתנהג בצורה כזו לדעתך?
"ילדים מחפשים להיות החזק, ומי שחלש הם יעשו לו את המוות על מנת להראות את הכוח שלהם. ילדים הם עם רע לצערי, והכל מתחיל מחינוך מהבית. מאחר והורים חייבים לצאת לפרנס, אין הרבה זמן איכות עם הילדים, וכשיש, אז נהנים, מדברים על דברים שמחים ולא על דברים שפוגעים. אני תמיד אומרת לבנות שלי: 'אתן חברות של כולן, מכבדות את כולן, לא שונאות אנשים ומשתפות אותי בהכל'.
לדבריה של גלית, מוסד החינוך מנסה למצוא פתרונות שונים עבור איפז כמו בניית מערכת שעות שתואמת לנוכחות של המחנכת בכיתה, חונכות בכיתה א', תרפיות שונות ועוד, אך בשלב זה לא נראה כי ישנה התקדמות. "בית הספר מנסה לעזור ואני רוצה לומר גם תודה רבה לראש העירייה רמי גרינברג שנרתם ומנסה לעשות הכל אבל כרגע אני לא רואה שיפור", היא אומרת בכאב. "היא מגיעה למספר ימים לבית הספר אבל אחר כך שוב נשארת בבית".
קראו גם:
מה את חושבת שצריך לעשות בנושא?
"אני חושבת שצריך לקחת אחריות ולחוקק חוקים בעניין. למשל, אם ילד מקלל או מרביץ, לא לתת לו השעיה ליומיים שיעשה חיים בבית, אלא עונשים חמורים וחינוכיים. לדעתי צריך למצוא עונשים מתאימים גם להורים של הילדים שפועלים בבריונות".
רצים נגד החרם
נועה קירל, אודיה, קווין רובין, קים אור אזולאי, מאור בוזגלו, שלום מיכאלשווילי, לינוי אשרם ועוד עשרות ספורטאים, שחקנים, משפיענים ואנשי טלוויזיה לוקחים חלק בקמפיין "רצים בטוב", שקורא למגר את תופעת הבריונות ולהשאיר אותה מאחור. המירוץ בתל אפק הוא צעד נוסף בקמפיין, שנועד להילחם בבריונות בקרב ילדים ונוער, בבתי הספר, ברשתות החברתיות ובמגרשים.
ב-19.5 ייצא מסע "חוצה גבולות נגד החרם" ממוקדים שונים בארץ, ביניהם ספורטק פתח תקוה, אל נקודת מפגש בצומת רעננה-כפר סבא, משם יעבור המסע דרך ביתו של אלרועי בן שבת ז"ל וימשיך להפנינג בבמה מרכזית ביד לבנים רעננה, בו ישתתפו ידוענים וכוכבי רשת.
