לי-מור דיין לא נתנה אף פעם למגבלות להכניע אותה. כמי שנולדה לבקנית, במשפחה בה שני אחים נוספים לבקנים ועל הרצף האוטיסטי, היא התעקשה לאורך השנים להגשים כל חלום שלה ולנהל את חייה כמו כולם. אבל עכשיו כשבנוסף להיותה כבדת ראייה, גם שמיעתה הידרדרה מאוד, היא לא מוכנה לוותר על איכות החיים ובחרה לרכוש כלב נחייה.
קצת לפני היא ניסתה בדרכים המקובלות לקבל אישור לכלב כזה שיסייע לה, אך נתקלה בסירוב. כעת היא מנסה בכוחות עצמה ובעלויות גבוהות מאוד להכשיר את הכלב שרכשה למשימה ובמקביל מגייסת כספים לטובת הפרויקט האישי שלה שעשוי להטיב עם רבים במצבה. "ניסיתי באפיקים המקובלים, ניסיתי ונפסלתי", היא אומרת השבוע, "מבחינתם אני לא עומדת בקריטריונים לנחייה. אז החלטתי לדאוג לעצמי לכלב כי הזמן עובר, והחיים עוברים גם הם. אני רוצה לחיות אותם ולא לבזבז שנים טובות במלחמות".
הכלב הוא התקווה
דיין (32) היא מאמנת כושר ומנהלת מסגרת סל שיקום בקידום אורח חיים בריא לאנשים עם רגישות נפשית בעמותת אנוש. היא אוהבת לבלות באירועי תרבות רבים ולעשות ספורט, ובמבט ראשון ככל הנראה לא תזהו כי מולכם עומדת לבקנית עם מגבלת ראייה ושמיעה. "מי שרואה אותי לא יודע שאני אישה עם מגבלה, אני לא נראית ככה כי אני מאוד פעילה, מתאמנת, מבלה, נוסעת לפסטיבלים. אנשים לעתים חושבים בטעות שאני סנובית, כי אני לא רואה או שומעת אותם כשהם פונים אליי".
לאורך השנים היא התמודדה עם לא מעט אתגרים, אבל לא רוצה שירחמו עליה. "נולדתי עם תכונה גנטית בשם לבקנות - הרשתית שלי מנוונת ולכן הראייה שלי מאוד מטושטשת. אני רואה בערך 4 מטר קדימה בטשטוש גדול, בין היתר זה אומר שאני לא יכולה להוציא רשיון נהיגה. כתוצאה מזה העיניים שלי מרצדות - דבר שלא נמצא בשליטתי".
למרות שיש לה תעודת עיוור, דיין לא זכאית לכלב נחייה, כיוון שמדובר בזכאות על פי קריטריון תפקודי, אבל דיין לא מאפשרת לשום דבר לעצור אותה בדרך להגשים עוד חלום, לכן גם את החלום על כלב נחייה היא מבקשת להגשים לעצמה בימים אלה. הבעיה היא שמדובר בעסק יקר מאוד ועל כן היא פתחה קמפיין גיוס המונים.
קראו גם:
"הבנתי שהחיים שלי יהיו יותר טובים אם יהיה לי כלב שילווה אותי. לפני שלושה חודשים רכשתי את עזרא ב-10 אלף שקל, הוא כלב גולדן רטריבר גזעי שאני למעשה ממנת את כל ההכשרה שלו ככלב נחייה. אני עובדת עם המאלף זיו רביב ומדובר בהליך שעלותו כ-80 אלף שקל ומטעמי רגולציה הוא יוכר ככלב שירות".
כיצד עזרא משפיע על חייך?
"בכל היבט אפשרי. כל חוויה איתו יותר בטוחה ברמה הפיזית וגם יותר נעימה ברמה הרגשית. הוא לא רק פותר לי בעיות, אלא גם כלי עזר מצוין שעושה עבורי דברים ששום מקל נחייה לא יכול לעשות. אני מרגישה הכי מוגבלת במקומות חדשים, בסביבה לא מוכרת, ושם עזרא יכול לסייע לי. אני לא צריכה להציג תעודה כי ברגע שרואים אותו מבינים וזה כבר הופך הכל ליותר נעים, הוא גשר קבוע עבורי. הוא גם בא איתי לעבודה ויש לו אפקט מאוד מרגיע לאנשים עם לחץ וסטרס.
"לפני שעזרא נכנס לחיי היו לי מחשבות שליליות על עצמי. חשבתי שאני שלומאלית, תלותית ולא נחמדה, והוא מלמד אותי שאני סופר חמודה, נגישה ועצמאית. הוא נותן לי תקווה שאוכל בהמשך לקיים זוגיות מטיבה ולהיות אמא טובה לילדיי, אני מתרגשת מהמחשבה שיום יבוא והוא יכיר את ילדיי ובמידת הצורך יסמן לי כשהתינוק שלי יבכה, או כשאצטרך ממנו כל עזרה אחרת".
בעיית השמיעה
דיין מתמודדת גם עם מורכבות בתוך משפחתה. "יש לי 2 אחים לבקנים על הספקטרום, בני 33 ו-28. הם למדו במסגרות מיוחדות ואני בחינוך רגיל. בבית הספר היסודי, מבחינה חברתית היה לי קשה. ככל שעברו השנים מצבי השתפר כי למדתי להתנהל אבל תמיד היו פערים ביני לבין אחרים. בצעירותי לא ידעתי לאפיין את זה, היום למדתי להיות יותר יצירתית במציאת פתרונות".
אבל לפני שנה וחצי היא גילתה שיש לה ליקוי שמיעה בינוני עד עמוק בשתי האוזניים ובהמשך עברה ניתוחים והתאמה למכשיר שמיעה".
איך התמודדת עם המצב?
"לשמוע שיש לי מגבלת שמיעה זה הדבר הכי מפחיד שקרה לי בחיים, שום דבר לא מכין אותך לזה. התפטרתי מהעבודה כמאמנת כושר במשרה מלאה כי למרות שפיזית יכולתי להמשיך, היו יותר מידי דברים שהייתי צריכה לפצות עליהם במקביל. אם פעם הייתי מאמנת והזמן היה טס וזה היה המקום הכי נוח עבורי, היום אני מסיימת אימון שבורה, אני תמיד דרוכה ובקשב להרגיש את המתאמנים. עברתי לאמן קבוצת ריצה רק פעם בשבוע, כי מבחינתי במצב הנוכחי כבר לא יכולתי להעניק למתאמנים שלי את הסטנדרט המקצועי שאני מאמינה בו, גם מבחינת אימונים וגם מבחינה בטיחותית".
מלחמה יומיומית
דיין מבהירה שלמרות האתגר, היא ממש לא סיפור טרגי. "אני אדם, לא נרטיב של קורבן או גיבורה, לכל אחד מגיע החופש לעשות את מה שהוא רוצה וזה מה שעזרא מעניק לי.
"אנשים שואלים איך את מתנהלת, אז התשובה היא, מאז ומתמיד - בקושי, במאמץ, בנחישות, בבחירה לקום כל יום ולהילחם כדי לחיות את החיים שאני רוצה לעצמי".
דיין מדגישה כי איננה אוספת תרומות: "אני לא אוספת תרומות אלא מגייסת כסף עבור תמורה, אנחנו עורכים אירועים כמו אימפרוביזציות, הרצאות ואימוני כושר, יש תשורות למי שמשתתף בגיוס הכסף ובמקביל אני גם פועלת לקידום הצעת חוק שתעניק גם לאנשים במצבי זכאות לכלב נחייה".
איך יש לך זמן להכל?
"אין לי ברירה. בעוד עשר שנים עזרא יצא לפנסיה ואין לי שום כוונה עוד עשור לפתוח במסע גיוס נוסף. חוץ מזה, עזרא לימד אותי לסמוך על עצמי", היא מסכמת בביטחון.
רוצים לעזור? לחצו כאן
