"לאט לאט זה התחיל לחלחל, כבר קלטתי את זה. אני הייתי על ההגה, אני מבין מה קרה, אבל אני לא מצליח להבין איך זה קרה, ולמה זה קרה. זה לא משנה אם אני אשם או לא, היא נהרגה ואני חי, היא באדמה, ואני לא אראה אותה יותר". כך אומר השבוע איתן דרייפוס מרעננה שביום שישי לפני שבועיים דרס למוות בשוגג את בת זוגו מירי פסוב ז"ל מרמות השבים.
3 צפייה בגלריה
איתן דרייפוס במקום התאונה. "רק אחרי החקירה, בדרך הביתה, פרצתי בבכי איום"
(צילום: אביגיל עוזי)
קראו גם >>>>
ההלם והחקירה
"תכננו טיול לאזור כרמיאל עם עוד שני זוגות", הוא מספר, "את אחד הזוגות אספנו מביתם שברעננה. כשהגענו לפינת הבנים־אופסטרלנד הם כבר חיכו לנו. עצרתי את המכונית, ומכאן הכל מעורפל, רק הבזקים של תמונות. אולי לא שמתי לב שמירי יצאה לקראתם, לקבל את פניהם. הם נכנסו למכונית והתיישבו על המושבים האחוריים, גם מירי נכנסה, וזה היה עניין של שבריר שנייה, היא לא הספיקה לסגור את הדלת ולהיחגר, פתאום היא נפלה החוצה".
דרייפוס הנרגש ממשיך את התיאור: "ייתכן שהמכונית כבר הייתה בתנועה והגלגל האחורי עלה עליה. אולי היא נדרסה עם הגלגל הקדמי כשנסעתי לאחור. יצאתי מהאוטו, ומצאתי אותה מוקפת אנשים, לא עברו חמש שניות והרחיקו אותי משם ולא נתנו לי לראות אותה. אחרי כמה דקות הושיבו אותי במושב האחורי של ניידת משטרה ושלחו אותי ל'מאיר' לבדיקת דם, ומשם לחקירה בתחנת המשטרה".
איתן דרייפוס (75) יליד כפר סולד, עבד בשנים האחרונות כאיש פרסום ושיווק בתקשורת. הוא היה נשוי פעמיים ויש לו שני ילדים, שחף (32) ומעין (25), המתגוררים בשכונת לב הפארק ברעננה.
מירי פסוב ז"ל נכנסה לחייו לפני כשלוש שנים. "היא ראתה אותי באתר היכרויות ויצרה קשר. בשיחה הטלפונית היא סיפרה לי שהיא אומנית. באותה תקופה פרסמנו בעיתון שבו עבדתי מדור שהוקדש בכל שבוע לבעלי מקצוע מסוים. קישרתי אותה למישהו במערכת ששיתף אותה במדור שהוקדש לאומנים. זמן קצר לאחר מכן נפגשנו בבית קפה. זה היה קליק ממבט ראשון, כנראה מצאתי חן בעיניה, היא הייתה דומיננטית יותר ממני, הפכנו לזוג, וזמן קצר לאחר מכן היא עברה לגור אצלי יחד עם הכלב שלה, דרימי.
"בשעות היום היא המשיכה לעבוד בבית שלה. בילינו ביחד, סרטים, הצגות, תערוכות, הרבינו לטייל ברחבי הארץ, אך לצערנו לא הספקנו לנסוע ביחד לחו"ל. לפני שנתיים וקצת עברתי לגור אצלה ברמות השבים, אבל לא עזבתי את הדירה השכורה שלי. הילדים שלי הכירו אותה, שמחו שיש לי אותה, ואהבו אותה. אירחנו אותם מדי פעם לארוחות ערב משותפות".
"היתה כל עולמי"
מאז התאונה ועד להלוויה איתן לא פגש, לדבריו, את בני משפחתה של מירי. הוא הגיע להלוויה עם ילדיו וגרושתו. "כשהגעתי לרחבת ההספדים, נאמר לי שלא אוכל להספיד את מירי. שעה וחצי לפני כן שאלתי אם אוכל להספיד ונאמר לי: ברור שכן. כולם הספידו אותה – הילדים, ראש העירייה חיים ברוידא, ראש העירייה הקודם, זאב בילסקי, ועוד, ושמי אפילו לא הוזכר. אף אחד לא יכול היה להזכיר את החבר שלה שהיא כל כך אהבה? אני לא תובע את כבודי אלא את הכבוד שלה. אם היא הייתה יכולה לצאת מהקבר היא בטח הייתה שואלת איפה איתן? לולא הבן שלי, שהחזיק אותי בחוזקה, הייתי מתקרב אל האלונקה ואומר: 'אני איתן דרייפוס, החבר של מירי, אני האהוב שלה והיא האהובה שלי".
לדבריו, אחרי ההלוויה לא אפשרו לו להגיע לשבעה בביתה של מירי שברמות השבים. בסדרה של מסרונים הוא כתב לבני משפחה: "אני יודע ומבין מה אתם עוברים. גם אני שבור לרסיסים... אמא שלכם הייתה עולמי, שלוש וחצי שנים, לילה לילה, ויום יום יחד. ופתאום ברגע אחד היא איננה".
למחרת ההלוויה הוא חזר לבית העלמין יחד עם בנו, כרע ברך, נישק את תלולית העפר והזרים, והקריא את ההספד שהכין ולא התירו לו לומר. "עמדתי במעמד דומה כמספיד מספר פעמים – איבדתי אב, אם, שני אחים, חברים בצבא וחברים מהחיים. אבל לא הספדתי בחיי חברה לחיים. לא אקרא לה בת זוג אלא 'אהבת ליבי' ואני הייתי 'אהוב ליבה'".
איך אתה מתמודד עם האסון?
רק אחרי החקירה, בדרך הביתה, פרצתי בבכי איום, שנמשך גם בבית. רק אז התחלתי להרגיש את הכאב. בלילות הצלחתי להירדם בעזרתי כדור שינה. בלילות עוברים לי הבזקים, דברים שעשינו ביחד, אני מנסה להתגבר על זה".
אתה מקבל עזרה נפשית?
"הייתי אצל רופא משפחה, שלח אותי לפסיכיאטר ולפסיכולוג. הפסיכיאטר רצה לתת לי תרופה לא הסכמתי לקחת. אני לא צריך תרופות. אני אתגבר על זה בכוחות עצמי. אני איתן, כמו השם שלי".
ממשטרת מרחב השרון נמסר: "רכב נהוג על ידי תושב רמות השבים נסע לאחור ובמהלך הנסיעה לאחור זוגתו שישבה מימינו פתחה את הדלת ונפלה כלפי חוץ. תוך כדי המשך נהיגתו לאחור פגע בה. כתוצאה מהפגיעה נפגעה הנוסעת באורח אנוש ונקבע מותה בזירה. נגבתה עדותו של הנהג הפוגע. חקירת התאונה מתנהלת ביחידת בוחני התנועה של מרחב שרון. התיק עודנו בחקירה".
בני משפחתה של מירי פסוב ז"ל סירבו להגיב.
