גיבור: סיון אבנרי, פיזיותרפיסט אחראי במחלקה לשיקום שדרה בלוינשטיין, הציל את בנו ועוד רבים אחרים מהתופת במסיבה ברעים. זהו סיפור הגבורה המפעים על מעשה הגבורה של סיון שהציל עשרות בשבת 7/10.
"בשבת השחורה עמית הבן הגדול שלנו מעיר אותי ואת אורלי, אשתי ומספר לנו שטל, הבן הצעיר, נמצא במסיבה ברעים", משחזר סיון כיצד הכל התחיל, "הדברים לא היו ברורים ולקח לנו זמן להבין את גודל האירוע. כשטל סיפר לאחיו שירו עליו חשבנו שהוא מגזים, כששלח לנו את המיקום שלו והבנו שהוא נמצא ליד עזה, החלטתי להיכנס לאוטו ולנסוע דרומה. הדרך לקחה נצח.
"אני בקשר איתו כל הזמן, מתאר לעצמי שהיה פיגוע וטל הצליח לברוח. החוויה הייתה לחץ נוראי. הוא מספר לי בטלפון שהוא הצליח לברוח מהמחבלים אבל הם מצאו אותו והוא ברח שוב. המחשבה שהוא לבד והמחבלים מסביבו הייתה לי קשה מנשוא. אני חייב להגיע אליו לפני המחבלים נותן גז לכיוון המיקום ששלח לי. מהר מאוד אני מבין שאין דרך להגיע לעוטף, הכל חסום. אני מחליט לנסוע דרך השטח.
"ככל שאני מתקרב, נופלות רקטות מכל כיוון ולאט לאט אני מבין לקראת מה אני הולך. אני מגיע לשטחים החקלאים של רעים ובארי ופשוט ממשיך לנסוע לכיוון המיקום שטל שלח לי. עוד בדרך כיביתי את הרדיו. לא עונה לטלפונים. אני מבקש ממנו שימצא מקום מסתור טוב, ייקח לי זמן להגיע אליו - תמצא שיח, תזחל מתחתיו ואל תצא עד שאתה שומע את הקול שלי. 300 מטר לפני שאני מגיע למיקום שלו אני רואה בחור פצוע. אני יוצא מהאוטו והולך רגלית לכיוון המיקום של טל, שומע ירי ופיצוצים אבל לא רואה אף אחד.
"מרחוק אני רואה עשן עולה מקיבוץ בארי, ואני מבין שיש פה סיפור גדול, אך לא דמיינתי עד כמה. טל רואה אותי מרחוק אבל מפחד לצאת מהמחבוא שלו. אני מתקרב עוד קצת ולפתע אני רואה את טל רץ לכיווני. אנחנו מתחבקים ועפים לאוטו. אנחנו אוספים איתנו את הבחור הפצוע ונוסעים לכיוון מושב פטיש.
קראו גם:
"לאורך הדרך מתגלות לי הזוועות. אני רואה מאות אנשים הולכים על השבילים ובשדות, חלקם פצועים וגוררים אחד את השני. אני מעלה עוד 9 מהם לרכב שלי, חלקם גם יושבים על הגג של הרכב.
"אנחנו מגיעים לפטיש, מושב דתי. התושבים יוצאים מבית הכנסת עם מים ואוכל, פותחים נקודות איסוף פצועים, מטפלים בפצועים. אני יוצא עם עוד תושבים מפטיש עם טנדרים בחזרה לכיוון המסיבה כדי להוציא עוד אנשים. עד 12 בצהריים הגיעו לפטיש בערך 700 איש".
