בערב יום ראשון האחרון חזר אלי שאפר, בן 53 בלבד, ודמות מוכרת היטב בשכונת בפתח תקוה ואזור השרון, מאימון ספורטיבי. הוא התלונן שאינו חש בטוב, ובתוך דקות התמוטט בחדר השינה. צוות מד"א שהגיע למקום ביצע בו פעולות החייאה, שנמשכו גם בדרך לבית החולים אך כעבור זמן קצר נקבע מותו.
"עד הרגע האחרון האמנתי שיהיה אפשר להציל אותו", אומרת אירה, אשתו, בקול חנוק מדמעות. "אלי היה אדם חזק גם פיזית וגם באופי והתפללתי בלב שיחזיק מעמד. האמנתי שהניסיונות להחיות אותו יצליחו, שלפחות ישאר בחיים גם אם לא יקום באותו רגע ויצטרך לעבור הליך שיקום. לא תיארתי לעצמי שזה יגמר בתוך כמה דקות. הכל קרה די מהר, אי אפשר לעכל את זה ואי אפשר להבין. תחושה נוראית שזה לא בשליטה שלנו ואני לא יכולתי לעזור לו".
אלי, כתושב רחוב קטרוני, היה פעיל מאוד בשכונת המרכז השקט ודמות אהובה מאוד. במשך תקופה ארוכה שימש כראש משמרת בחברת הסעות למטוסים בשדה התעופה, ובשנה האחרונה היה אחראי על מנהלי התחנות ברכבת הקלה והיה שותף פעיל להתפתחות הפרויקט.
"אלי היה בן אדם מדהים", מספרת אירה. "כל בן אדם שהכיר ישר הפך לחבר שלו. הוא קיבל את כולם, לא משנה מאיזה מעמד, גזע, דת או מין. תמיד היה עם חיוך על הפנים, הפיץ אנרגיות חיוביות, תמיד היה קשוב ומוכן לעזור לאחרים, גם בקידום רעיונות שונים. אלי היה חבר טוב ואהוב על כולם, היה האור של הבית והכוח שהניע אותו. זו אבדה גדולה מאוד".
קראו גם:
איך מתמודדים עם האובדן הנורא של אדם שרק לפני ימים ספורים תפקד כרגיל?
"אני ממש לא יודעת איך להמשיך. לאורך השבעה אנחנו עטופים במשפחה ובחברים, וכשאני נשארת עם עצמי אני מבינה שאין לי אותו ושום דבר לא יכול להשתוות אליו ולמלא את מקומו. אני רק מקווה שאצליח להרים את הילדים. הם צעירים (12, ו-9) ואני מקווה שהם הספיקו לספוג את כל הכוחות והתכונות החיוביות ממנו. אמשיך לספר להם ולכולם איזה אדם טוב הוא היה".
"אני לא מסוגלת לדבר עליו בלשון עבר", אומרת בעצב רב, חברת המשפחה ושכנתם, סיון זורע. "הדלתות שלנו תמיד היו פתוחות האחד בשביל השני, ורק יומיים לפני שנפטר הוא ישב אצלנו. לפני שבועיים גם בילינו יחד במסיבת קוקטיילים.
"אלי היה איש חיובי, קליל, כיפי, שמח, אופטימי והיה כיף לבלות איתו. הוא נשמה גדולה עם לב ענק שתמיד עזר לכולם. מספיק שמישהו היה זורק חצי מילה והוא כבר היה נרתם כדי לעזור לו. היה אפשר לסמוך עליו והוא שימש עמוד תווך גם בקרב החברים וגם בקרב המשפחה.
"אלי כל כך שמח לראות את הרכבת הקלה מתפתחת לקראת יציאתה לדרך. הוא היה נלהב ואהב מאוד לדבר על זה. הוא היה בן אדם יציב מאוד עם רגליים על הקרקע ואי אפשר לדמיין שתוך שניות הוא יכול למות בלי שום התרעה מוקדמת. זה זעזוע גדול בשבילנו, הלם, ואובדן עצום".
אלי הותיר אחריו אמא, אישה ושני בנים. יהי זכרו ברוך.
