"אני בטוחה שיד אלוהים נגעה בעומר, הוא מעבר לנס רפואי, הוא ילד ששובר כל תקרת זכוכית שהוא פוגש". כך אומרת ג'ודי, אמו של עומר גדות, אוטוטו בן 11, יליד הוד השרון (ואוטוטו כפר סבא) שנולד עם נכות מאוד מורכבת: למעשה, חלקו התחתון של עמוד השדרה של עומר אינו קיים, מה שכולל כמובן גם את מערכות השרירים והעצבים של הגפיים התחתונות.
4 צפייה בגלריה
עומר. "אני משוכנע שבשנים הקרובות אתחרה בארץ ובעולם, באליפויות באירופה, ואגיע להישגים"
(צילום: ריאן)
זה לא מנע מעומר, עוד כפעוט, לגלות נחישות יוצאת מגדר הרגיל ולהפוך אותו, כנגד כל הסיכויים, לאלוף בענף התחרותי בטניס שולחן, כשהוא ממוקם במקום עשירי בישראל, ומביס שבוע אחר שבוע מתחרים בוגרים וללא נכות כלל. איך הוא עושה את זה אתם שואלים? "אני חושב שיש לי כוח רצון מאוד חזק, כשאני אוהב משהו, אני לא מתעצל, גם כשקשה אני מתמודד עם כל הקשיים". אה, שכחנו לספר, בעוד ארבע שנים, אם תשאלו אותו, הוא יהיה על הפודיום באולימפיאדת לוס אנג'לס.
קראו גם:
השיחה הגורלית
בזמן שאנחנו משוחחים, עומר מתכונן לעוד אחת מהתחרויות הרבות בהן הוא משתתף במסגרת ענף הטניס שולחן במרכז 'ספיבק' ברמת גן, שהפך לביתו השני של עומר בשנתיים האחרונות. הוא ינצח בתחרות הזו, שהתקיימה ביום שני השבוע, את המתמודד הממוקם במקום השני בישראל, ויסיים בכלל התחרות במקום השלישי. המתחרים מולו בריאים לחלוטין, אבל עומר סוחב אחריו נכות מאוד לא פשוטה מאז לידתו: "עומר נולד ללא החוליות התחתונות של עמוד השדרה", אומרת ג'ודי (41) שמלווה ומטפחת את כשרונותיו באופן צמוד יחד עם אביו, עו"ד אורן גדות (42) מאז נולד, "אנחנו לא ידענו לפני הלידה על המום הזה, וכשעומר נולד הוא הועבר לפגיה, ואז כבר התחיל לחלחל אצלנו שעומר לא נולד בריא לחלוטין. אומנם האבחון הסופי ניתן לנו רק כשעומר היה בן שנתיים וחצי, אחרי שהיינו באינספור בתי חולים וביקרנו עשרות מומחים, גם באופן פרטי, אבל כבר בהתחלה הבנו שישנה פגיעה אורתופדית ונוירולוגית בחלק התחתון של הגוף שלו.
4 צפייה בגלריה
עומר. "אני משוכנע שבשנים הקרובות אתחרה בארץ ובעולם, באליפויות באירופה, ואגיע להישגים"
(צילום: ריאן)
"עומר שוחרר מהפגיה, עם המלצה לצילום אולטראסאונד בעמוד השדרה התחתון, כעבור 40 יום, כך לפי ההמלצה, עומר עבר צילום, ואני זוכרת איך הטכנאית החווירה, היא בכלל לא הצליחה לספור כמה חוליות יש ואמרה שהיא לא יודעת מה הולך כאן, שהכול מעוות ולא תקין. את הטלפון שקיבלנו באותו יום אני לא אשכח. זה היה ביום של ברית המילה של עומר (היא נעשתה באיחור בגלל שהוא היה בפגיה), התקשר אלינו הנוירוכירורג שהוא בעל שם בישראל, ואמרה לנו להגיע בדחיפות לפגישה עוד הערב. הגענו, ואז היא סיפרה שאנחנו נמצאים בערפל קרב, לא יודעים בדיוק מה יש, רק יודעים שיש פגיעה נוירולוגית ואורתופדית קשה בעמוד השדרה התחתון, ושניערך לכך, שככל הנראה הפגיעה הזו באה במקביל עם פגיעה מוחית שקשורה למבנה לא תקין של המוח.
"האמירה הזו הסתבר למפרע שפגעה רק בנו נפשית באותם ימים, אבל עומר התגלה לא רק עם מבנה מוח תקין, אלא עם מוח מבריק בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ילד חכם שכבר בגיל מוקדם מאוד הבנו שמדובר בסוג של נס רפואי, אני בטוחה שיד אלוהים נגעה בעומר מהבחינה הזו.
אחרי אינספור ביקורים בבתי חולים על בסיס יומיומי, אני ואורן בעלי ישנו ליטרלי בבתי חולים, אין מומחה שלא ביקרנו, הגענו לבית חולים בקולרדו ארצות הברית, שם עומר בגיל שנתיים וחצי אובחן סופית, ומאז הוא מטופל שם. למעשה, באוקטובר הקרוב אנחנו נוסעים לשם שוב לצורך ניתוח לקראת גיל ההתבגרות של עומר".
"המרפא של עצמו"
כשהם מבינים שלעומר בנם היחיד נכונו אתגרים לא פשוטים בחייו, ג'ודי ואורן גדות שינסו מותניים והקדישו את חייהם למענו. אין חוג וטיפול שהוא לא עבר, מטיפול בבעלי חיים, באומנות, במוסיקה, קפווארה, בטיפוס קירות, בספורט, ואלפי שעות פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק מדי יום. מסירות כזו מצד ההורים למרות שהם מצטנעים בהקשר זה, ראויה להערכה רבה: "עומר הוא המרפא של עצמו", אומרים גו'די ואורן, "אנחנו לא כפינו עליו דבר, לא הכרחנו אותו לכלום, הוא זה שרצה להיות כמו כולם. הוא טיפוס מאוד חברותי, מאוד תחרותי, ועם כח רצון שאין מי שלא משתאה שפוגש בנחישות שלו.
"אנחנו רק סיפקנו לו את הפלטפורמה ואת הכלים לממש את רצונו, לא מעבר. בהתחלה הוא רצה להיות שחקן כדורגל, כי בגילאים הנמוכים זה היה 'האין'. הוא שיחק עם בוגרים, ובגלל הפגיעה שלו זה בלתי אפשרי להצליח ולהתמודד בענף הזה המבוסס כולו על הגפיים התחתונות. אבל עומר לא ויתר, הוא היה מתאמן כל יום ארבע שעות אחרי הצהריים עם אורן (אביו של עומר א.א) בגינה השכונתית. הוא הבין שיש לו בעיה של איטיות וחוסר איזון בגפיים, רגליו לא שוות, אז הוא היה מתמקם ליד השער כדי לקבל את הכדור ולנגוח אותו. פשוט חוכמה של ילד שמבין שאם הדלת סגורה, אפשר להכנס גם מהחלון, ובמקרה שלו אפילו מהסדקים שבקירות.
"בסופו של דבר הוא החליט לזנוח את הענף הזה, כי הוא לא הגיע אליו להישגיות שאליה הוא שאף. לפני כשנתיים לערך הוא היה בקייטנה ואורן בעלי בא לאסוף אותו, הוא סיפר לו שהוא שיחק טניס שולחן ומאוד נהנה, אורן אמר לו בא לך שנשחק, הם קנו מטקות באותו רגע, הלכו למרכז הקהילתי ששם יש שולחן והתחילו לשחק. עומר היה בעננים. מאותו רגע הוא התמקד רק בזה. הוא ביקש ממני לרשום אותו לחוג טניס שולחן אבל זה היה בדיוק בתחילת יולי, ורק בספטמבר מתחילים החוגים. ניסיתי לשאול ולחקור אבל לא הלך, ואז נזכרתי במודעה שראיתי על מרכז ספיבק שזה מרכז ספורט לנכים, כמו בית הלוחם רק לאזרחים, התקשרתי, הפצרתי, הגענו לביקור התרשמות. מי היה מאמין שמאותו יום המרכז הזה יהפוך לבית השני של עומר".
סימנו אותו
כשהוא ממוקד מטרה החל עומר להתאמן במרכז ספיבק כאשר שני מאמנים סימנו אותו כבר בשלבים מהמאוד מוקדמים: אביב גורדון ורינה אשכנזי. הם החלו לטפח את עומר, וההישגים התחילו להגיע בסיטונות: "אביב הוא אלוף ישראל בטניס שולחן לנכים, הוא נכה מגיל שמונה עקב תאונת דרכים, והוא זיהה מאוד מהר את הכשרון של עומר ובעיקר את כח הרצון הבלתי נלאה שלו. הוא הפך להיות האבא השני שלו. אם ניתן לזקוף את ההישגים של עומר בתחום הענף, הרי כל הכבוד וההערכה מגיעה לשני המאמנים האלו".
הישגיו של עומר כאמור הביאו אותו למקום עשירי בישראל בענף הטניס שולחן. נדגיש: מדובר במקום עשירי לא בקטגוריית הספורטאים הנכים, אלא בכלל בענף כולו. עומר מתחרה עם מתמודדים בריאים ויכול להם. אבל לא רק בזה מצטיין עומר, הוא נחשב תלמיד טוב מאוד בבית הספר, דובר אנגלית שוטפת, ופעיל מאוד גם במסגרות קהילתיות והתנדבותיות. רק לאחרונה, עומר נאם באנגלית רהוטה ובצורה מעוררת השתאות בשני אירועי התרמה בניו יורק ושיקאגו.
"ההורים שלי קוראים לי בבית מוח-מוח", אומר עומר השבוע, "זה שם החיבה שהם נותנים לי, אולי בגלל שאני כל הזמן הולך עם המשפט שמאפיין אותי Never give up, לעולם אני לא מתכוון לוותר. אם אני רוצה משהו אני אעשה הכול כדי להשיג אותו.
"אף פעם לא הרגשתי חריג, כל מי שמסביבי תומך ומפרגן לי על ההישגים ועל ההצלחות שלי. האמת, החברה די מקבלת אותי, גם זו שנקראת 'בריאה' וגם בקהילת הנכים. כולם מפרגנים וזה כיף גדול".
מה הלאה?
"אני משוכנע שבשנים הקרובות אני אתחרה בתחרויות שונות בארץ ובעולם, באליפויות באירופה, ואגיע להישגים. וכמובן, בעוד ארבע שנים אני רואה את עצמי באולימפיאדה הפראלימפיית בלוס אנג'לס".
