"כל מפעל חייך נגדע ברגע אכזרי אחד. מוות מיותר. ממש קרוב לפסל התפוז המדהים שעיצבת ובנית". כך ספד השבוע דורון פסוב לאמו מירי פסוב (70) שנהרגה בשבוע שעבר בתאונת דרכים.
קראו גם >>>>
היא הייתה אמנית רב תחומית, ממייסדי ארגון אמני רעננה "מוזה", הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. עבודותיה מוצגות ברחבי הארץ, ואחת מהן "עץ התפוז", פסל סביבתי שנוצר בשל געגועיה לפרדסים שנכחדו מנופה של רעננה, מוצב בסמוך לבית יד לבנים בעיר, לא הרחק מהמקום שם מצאה את מותה.
"כילדה קטנה ברומניה ראית את התפוזים שהגיעו מישראל בארגזים, עטופים בניירות כתומים ומרשרשים שעליהם הודפסה המילה jaffa, והם סימלו עבורך את מדינת היהודים ואת הרצון העז שלכם להגיע לארץ", אמר בנה דורון בהלווייתה, "ברעננה הגשמת את חלומך לבנות עץ תפוזים משלך".
הכי צברית שיש
היא עלתה לארץ בגיל 13 ועל אף קשיי הקליטה חשה שהיא "הכי צברית שיש". ב-1980 הגיעה לרעננה שם גידלה את שלושת ילדיה יהודית (46) המתגוררת ברעננה, יובל (42) המתגורר כיום בסינגפור ודורון (35) המתגורר בתל אביב, שהביאו לה שישה נכדים. לפני שמונה שנים עברה מירי לגור ברמות השבים, ולפני שש שנים איבדה את בעלה משה.
את ההודעה שאמו הייתה מעורבת בתאונה קיבל דורון בעת ביקור בירושלים. עדיין לא ידע פרטים, אבל במבזק חדשות קרא על הולכת רגל בת 70 שנהרגה ברעננה. "ברגע זה נפל עליי עולמי. בכל הנסיעה מירושלים התפללתי שאולי זו טעות, אבל בתחנת המשטרה חיכה לנו קצין נפגעים והודיע לנו על הנורא מכל".
לפני שבועיים הם נפגשו, אכלו ביחד בבית קפה "חנדל'ה" בגבעת חן. "עשינו צחוקים. דיברנו על החיים. על היצירות שלך, על הנכדים שאת כל כך אוהבת, על התוכניות שלנו לבנות לך אתר חדש כדי לשווק את האומנות שלך בכל העולם. הלילה האחרון שלך בעולם הזה, ליל חמישי, היה בדירה שלנו בתל אביב. שמרת על שירה, כשלא נרדמה ראיתי איך את מנסה להרדים אותה בעגלה. למחרת, בבוקר יום שישי, ההודעה האחרונה שלך אליי הייתה 'כמה יעלה עוד לילה במלון שלכם'? אף אחד לא חשב שזאת תהיה פרידה לתמיד.
"היו לי ולך תוכניות רבות לכבוש את העולם - עם הציורים המדהימים שלך ששניים אצלי בדירה וילוו איתי לכל מקום, לעשות תערוכה בניו יורק. יש לך כבר כרטיס טיסה לטוס איתי, אודרי ושירה לפלורידה באפריל הקרוב לחגוג את הפסח. הבנתי שתכננת לחגוג לי את יום ההולדת העברי ביום שישי הקרוב. קראת לי דורון אבל את היית המתנה שלי".
בגלל מגבלות הקורונה מירי לא ראתה את בנה יובל ומשפחתו במשך שנתיים. "כשדן נולד באת לבקר אותנו בסינגפור", ספד לה בנה יובל בהלוויה, "ואז שנתיים של געגועים והמון שיחות ווטסאפ. עצוב שלא תוכלי להכין לנכדים עוגת יומולדת שהיא עצמה יצירת אומנות, שלא תוכלי לעשות איתם יצירות אומנות בסבלנות אין קץ. היינו גאים בך, שידעת לפרוח ולהגיע לשיאים חדשים אחרי שאבא נפטר, וטרפת את החיים".
"לפני 18 שנה חיפשתי שותפים להקמת ארגון אמנים ברעננה", מספר יו"ר ארגון "מוזה" צבי נדב רוסלר, לשעבר חבר מועצת העיר. "מירי הצטרפה לרעיון בהתלהבות מראשית הדרך ונרתמה למשימה ונשארה חברה בצוות המוביל עד יומה האחרון, תמיד מוכנה להתנדב ולתרום. היא הייתה אישיות דינאמית, אנרגטית, גם ביצירות שלה. היה לה דחף מתמיד. היא יזמה והובילה פרויקטים אמנותיים וקהילתיים רבים בעיר, כמו סדנאות לילדים ותערוכות במפעלי היי טק באזור התעשייה. לפני שבוע סיפרה לי על הפרויקט שהיא רוצה ליזום לרגל 100 שנה לרעננה עם תלמידי מגמת אומנות בחטיבת אלון".
היא כבר הספיקה לשוחח על כך עם מנהלת החטיבה מתי בורושק. "דמותך ויצירתך הם חלק מהחטיבה, הרי יצרת את קיר ההנצחה של הנופלים", אמרה בורושק, "קבענו שניפגש ביום רביעי… קבענו. הלב ממאן להאמין".
עצבות ואופטימיות
"ברגע איבדתי חברת נפש ואחות גדולה, מגוננת, אוהבת ותומכת", אומרת האוצרת שלי רשקס מהרצליה, שהפיקה יחד עם מירי תערוכות רבות. לדבריה, מירי הייתה אישה ססגונית שכל קשת הצבעים ביקום החווירה מולה. מעיין שופע ברעיונות יצירתיים, עם יכולת ביטוי חזותי נדיר, אינטואיטיבי, אינטליגנטי ואינטלקטואלי, ויצירות האמנות המשקפות את הנפש הצבעונית שלה.
"אחרי מות אחיה של מירי אצרתי תערוכה שלה שכללה מיצב קשה מאוד לצפייה", מספרת ד"ר תמי קידר, אמנית, חברה ואוצרת בארגון אמני רעננה, "למרות כל הקשיים שהתמודדה איתם, היא המשיכה הלאה, תמיד אופטימית, חייכנית, ושמחה. היא הייתה צבעונית מאוד, חברותית ואהובה. היה לה חשוב מאד לתת ולקבל אהבה. מה שאפיין אותה זה הלב הרחב ויכולת הנתינה".
עוד חברת נפש היא האמנית מרי פאר מרעננה. מירי היא שהניעה את מרי להצטרף ל"מוזה", לפני שמונה שנים. "בכל פעם שנפגשנו היינו מצטלמות. אם לא הצטלמנו זה היה כאילו שלא נפגשנו. בחודש שעבר השתתפנו בתערוכה קבוצתית בתל אביב. שבוע לפני התאונה התערוכה הסתיימה ומירי נסעה לקחת את הציורים שלנו. היא הביאה אליי הביתה את הציור שלי, ולפני שנפרדנו הצעתי לה להצטלם עם הציור שלה שנשא את השם 'רכבת הרים'. צילמתי אותה ברחוב הבנים, כמה מטרים ממקום התאונה. זהו היה הצילום האחרון שלה".
השבוע הדליקו כמה מחבריה של מירי נר לזכרה מתחת לעץ התפוז. לדברי ראש העירייה חיים ברוידא, העירייה החלה בימים אלה בעיצוב מחדש של סביבת כיכר התפוז. "מירי ביקשה ממני להיות מעורבת בהליך העיצוב. כמובן שהסכמתי", אמר ברוידא. "אין ניחומים בטרגדיה הזאת. הצער והתסכול גדולים. אני מבטיח לשלב את זכרה של מירי בכיכר התפוז".
