כשרוית לביא, מנהלת הסיעוד במרפאת הילדים הנדיב של כללית בהרצליה, שמעה על חטיפת אזרחי ישראל לרצועת עזה, היא לרגע לא דמיינה שכאשר הם ישובו הביתה, היא תהיה גורם משמעותי ביותר בתהליך ההסתגלות המחודש שלהם. "האמת היא שכל הזמן חשבתי שהבן שלי, שמשרת כרגע ברצועת עזה, דווקא הוא יהיה מעורב בשחרורם".
2 צפייה בגלריה
רוית לביא
רוית לביא
רוית לביא
(צילום: נמרוד גליקמן)

בימים שלפני מלחמת 'חרבות ברזל' תפקידה נע סביב עבודה עם ילדים. "מרפאת הילדים של כללית הנדיב בהרצליה כוללת טיפול רפואי, טיפת חלב, רפואה מונעת ושירות לילד הבריא, מרפאת הנקה פעילה וגדולה עם מחקר ויעוץ בתחום", היא אומרת.
אחד המאפיינים הכי בולטים בריאיון איתה הוא החיוך והאופטימיות עליהם היא שומרת ואותם היא מביאה גם לתפקידה הנוסף כיום, כאחות שנמצאת בקשר עם משפחות החטופים. "אני משערת שבגלל הרקע שלי בעבודה עם הילדים קיבלתי תחת טיפולי משפחות עם ילדים שחזרו מהשבי. לצד הילדים שנחטפו היו גם הורים, סבים וסבתות וסוגי קרבה נוספים והעבודה שלי מתבצעת מול כל המשפחה".
על פניו העבודה שלה נשמעת פשוטה מאוד, אבל כשצוללים לעומק הדברים מבינים שהתפקיד מורכב הרבה יותר. "אני מתווכת בין השבים ובני משפחותיהם לבין שירותי הרפואה המוענקים על ידי הכללית", מסבירה לביא, "בראש ובראשונה הקו המנחה הוא שכל מה שאפשר לטפל בבית או בסמוך אליו יבוצע שם. בהתחלה גם הליך ההיכרות היה עדין. השיחה הראשונה שלי הייתה עם בני המשפחה שהיו כאן ורק לאחר מכן פגשתי את השבים עצמם וביצענו הערכה של צרכים פיזיים ונפשיים. היום אני כבר מרגישה שהפכתי להיות חלק מהמשפחה שלהם.
"צריך להבין שמשבר כזה עובר על כולם", אומרת רוית מה שהיא הבינה בתחילת העבודה, "גם החזרה לארץ, למקום הבטוח, לא סיימה אותו. הרבה אומנם חזרו אבל יש עוד בני משפחה שעדיין לא חזרו מהשבי או שכבר אינם. המורכבות בטיפול היא גדולה מאוד ויש כל כך הרבה דברים שצריך להתמודד איתם, אבל אני כולי רתומה למשימה הזו. זאת ממש שליחות לאומית בעיניי".
מה גילית על המטופלים שחזרו מהשבי?
"הרבה דברים קשורים בעיקר להתמודדות בחייהם: חלקם התרגלו לישון בשעות הפוכות, חלקם ירדו במשקל בצורה קיצונית, חלקם פיתחו דפוסי אכילה בנוגע לכמויות האוכל. יש להם עוד דרך לעשות.
"השינוי הזה לא הפתיע אותי אלא העציב אותי מאוד. יש נטייה לחשוב שאחרי החזרה מהשבי החיים פשוט ממשיכים, אבל יש הרבה עניינים להתמודד איתם, קשיים רגשיים, בעיות והרגלים שצריך לטפל בהם. בנוסף חלקם הגיעו עם פציעות ופגיעות, חולשה כללית קשה ובעיות עיכול".
אילו כלים קיבלת כדי להתמודד עם הסיטואציה המורכבת שאת צריכה להתמודד ולנהל אותה?
"במישור שלנו, כמטפלים, יש שיח על ההתמודדות שלנו ומה שזה עושה לנו. בנוסף, יש קבוצה של המחוז שכוללת רופאים, אחיות, דיאטניות וצוותי תמיכה שבו אנו חולקים ומשתפים מידע", אומרת רוית.
"בפן הטיפולי נעשה כאן מהלך מדהים מצד הכללית: כולם מנסים לסייע בכל מה שאפשר. בין אם מדובר על מעקבים, טיפולים רגשיים ופיזיים כולל פיזיותרפיה והידורתרפיה ועוד מגוון רחב מאוד של טיפולים", אומרת רוית בגאווה.
"אני תמיד אומרת: 'כללית זה בית'. במלחמה הזו המסר הזה אפילו התחדד וזה מרגש אותי מאוד. בכל פעם שאני מבקשת דברים, אפילו הזויים, ישר מנסים למצוא לי פתרונות באופן מיידי. לפעמים המשפחות מבקשות משהו שנשמע שייקח זמן רב, אבל מצליחים לדאוג לזה כל כך מהר המשפחות עצמן מופתעות מרמת השירות", היא מסכמת בחיוך.

"יצרנו פעילות משותפת ומתואמת עם עמיתנו מהדרום"

ד"ר ארז ליבל, מנהל מחוז שרון שומרון של כללית, מספר על ההתגייסות יוצאת הדופן של העובדים, האתגרים המשתנים והמענה הרפואי

מהיום הראשון של המלחמה הבנו שיש לנו, כארגון הבריאות הגדול במדינה, אתגר ותפקיד מרכזי וכי עלינו לפעול מהר, ביעילות ובגמישות מרבית. במחוז הייתה התגייסות של העובדים שרצו לתרום, לעבוד מסביב לשעון ולהתנדב. פתחנו מרפאות במלונות עם מפונים רבים, הפעלנו ניידת שירות עם צוות רפואי ועטפנו את המפונים באשר הם בשירותים מגוונים ועל פי הצרכים שעלו.
אנחנו יודעים שהאתגרים והצרכים משתנים ולכן רקמנו רשת קשר משמעותית עם נציגות המפונים מהעוטף ומהערים בדרום ובצפון. פתחנו עבורם מוקד ייחודי שנתן מענה מהיר ועל פי דחיפות הפניות. עד מהרה הנציגים של התושבים המפונים וגם המפונים עצמם הבינו וידעו שיש להם את הגב של כללית ועל מי לסמוך, וכי המחוז קולט אותם ונותן להם מענה בצורה מקצועית, מכילה ואכפתית.

2 צפייה בגלריה
ד"ר ארז ליבל
ד"ר ארז ליבל
ד"ר ארז ליבל
(צילום: נמרוד גליקמן)

יצרנו פעילות משותפת ומתואמת עם עמיתינו מהדרום ועם עובדיו שהתפנו לערים בגזרת שרון שומרון. הקו שהוביל ומוביל אותנו עדיין, הוא להיות איתם היכן שהם נמצאים ולאפשר מעטפת רפואית כוללת. ככל שהמלחמה נמשכת אנחנו מקבלים על עצמנו עוד אתגרים וכיום יש לנו במחוז מערך תומך שמלווה את פדויי השבי בצורה יוצאת דופן.
היכולת להמשיך ולהעניק שירותים רפואיים במציאות משתנה ובזמן מלחמה היא עדות למחויבות והחוסן של הצוותים. שמירה על רצף טיפולי למפונים מבתיהם ומתן מענה נפשי ורגשי על רקע האירועים הקשים הם רק חלק מעשייה רחבה בימים קשים. סיפוריהם של הצוותים בכללית, המשתפים באתגרים האישיים והמקצועיים, מייצגים את סיפור עמידתו האיתנה של העורף הישראלי.
בשיתוף שירותי בריאות כללית.