מהם כתרים לשיניים, ומתי עושים אותם?
המטרה העיקרית של כתרים לשיניים היא לשמש כשכבת מגן חזקה עבור שן שעברה טיפול נרחב וחייבת בחיזוק מעבר לחומר המילוי. זאת בעוד כי הכתר מולבש על גבי השן כפי שהיא, או לחילופין לאחר שחזור בעזרת שימוש ביתד ומבנה. תפקידו של הכתר הוא לשמור על המראה השלם של השן, להגן מפני חדירה של חיידקים וכמובן לתמוך במראה אסתטי. נוסף על כך, חשוב לזכור כי ישנן מספר סיבות שונות להנחת כתר על גבי השן, ביניהם:
• בתום טיפול שורש מקיף
• במסגרת הליך שיקומי על גבי שתל לאחר קליטה
• במצב של חבלה בשיניים, פגיעה או לחילופין פגם מולד
• למטרת שיפור האסתטיקה גם ללא צורך רפואי

1 צפייה בגלריה
כתרים לשיניים - רגע לפני התהליך
כתרים לשיניים - רגע לפני התהליך
כתרים לשיניים - רגע לפני התהליך
(צילום: FREEPIK)

במילים אחרות, הכתר הוא למעשה השלב האחרון במסגרת התהליך השיקומי של שן חולה, והוא מתלווה אל חשיבות גדולה במיוחד בכל הסובב סביב הצלחת התהליך כולו. למעשה, אותו הכתר סוגר את השן מהסביבה של חלל הפה, מה שגורם לשן להפוך לאטומה כמעט לחלוטין. על כן, במידה והכתר הונח בצורה מדויקת ונכונה, הרי שהוא ישמש כמגן עבור השן לאורך שנים רבות. במידה ולא, הדבר עשוי להוביל לבעיות לא רק בשן עליה מונח הכתר, אלא אף להוביל לפגיעה בשיניים סמוכות ולהוות כר פורה לבעיות חניכיים ועששת.

הכתרים של פעם לעומת הכתרים של היום
רפואת השיניים המודרנית אינה מתעטפת תחת זרעי הדפנה, בעוד כי ניתן להבחין בפיתוחים וטכנולוגיות חדשות ללא מעצורים בחלוף השנים האחרונות, מה שהוביל ליצירת מגוון רחב של סוגי כתרים לשיניים. זאת בעוד כי ההיצע העשיר מאפשר את התאמת סוג הכתר בצורה מושלמת לצרכים האישיים של כל מטופל, הן מהבחינה הרפואית והן מהבחינה האסתטית. למעשה, בעידן המודרני של היום כמעט ולא ניתן להבחין בשימוש בכתרים של פעם, אשר היו בולטים במיוחד לעין. זאת בעוד כי בעבר האפשרויות המרכזיות היו כתר זהב או לחילופין כתר אשר עשוי ממתכות כהות, בעוד כי היום ניתן לפגוש מגוון כתרים אשר עשויים מחומרי גלם רבים ומגוונים, במחירים שונים ובאיכויות משתנות. למעשה, באמצעות הכתר המודרני, אפילו בשיניים הקדמיות יהיה קשה עד בלתי אפשרי להבחין בעובדה כי אכן עברתם טיפול משקם. בשורה התחתונה - רפואת השיניים של היום מאפשרת לכל מי שזקוק לכך לבחור בכתר באיכות גבוהה, התאמה אסתטית אידיאלית ובמחיר אטרקטיבי לכל כיס.


מוגש מטעם: פרופ' בן עמר אריאל