גן לאומי הינו אתר הנמצא בטבע אשר גוף ממשלתי לרוב: רשות הטבע והגנים.
הקים לצדו ובתוכו פארק נופש ופנאי לטובת הציבור. בניגוד לשמורת טבע, שגם היא למעשה אתר טבע. רק בה ישנה פגיעה מינימלית בסביבת בעלי החיים והצמחים. ולא מתבצעות בה כמעט עבודות פיתוח והתאמה לצרכי המבקרים.
וכן היא מוגבלת, לכמויות קטנות יותר כמות המבקרים, בו זמנית.
גנים לאומיים יותר נוגעים לאתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים בעלי אופי תיירותי מובהק, לעומת שמורות טבע שהנופך שלהם הינו של טבע טהור ומוגן עם מינימום התערבות אדם.
גן לאומי מצדה , הינו אתר ארכיאולוגי מובהק שעבר שינויים והתאמות לקהל המבקרים.
למשל הוכשרו בו שבילים מונגשים רבים, שירותים, מרפסות תצפית עם כיסאות, יש בו אירועים כגון: חתונות בר מצווה ועוד. מאפשרים כניסה של המון אנשים בו זמנית.
כמו כן הותקן בו רכבל על צלע ההר המוביל את המבקרים מתחתית ההר עד לפסגתו, הותקנו בו הצללות ועוד.
הוא פתוח לתיירים מכל העולם ואלפים פוקדים אותו מדי שנה על "דיגלו נחרט" -אתר תיירותי.
אם נשווה זאת לשמורת טבע כגון הבניאס למשל. זו שמורה שאסור להתרחץ בה , אין בה הרבה שולחנות פיקניק, אסור לעשות בה אירועים, אסור להבעיר אש , כמות האנשים בה מוגבלת להרבה פחות מזו שבגן לאומי.
הדגש בשמורה כזו הוא בשמירה על הטבע, עם התאמה מינימלית ביותר לאנשים.
דוגמא נוספת לגן לאומי שעבר המון התאמות לקהל המבקרים, הוא גן לאומי קיסריה. מדובר על אתר תיירותי והמוני ממעלה ראשונה. יש בו מסעדות , גלריות לאומנות, חנויות תכשיטים, הוטמעו בו מדרגות, יש בו חוף רחצה, מועדון צלילה, מותר לדוג בו. מהותו של המקום הוא שימור והצגת שרידים ארכיאולוגיים של העיר העתיקה, קיסריה הרומית.
או גן לאומי אכזיב , מדובר על רצועת חוף ים יפהפייה שמעליה נמצאו שרידים ארכיאולוגיים מתקופות רבות . המקום הינו בעל אופי רב תכליתי, יש בו אפשרויות לקמפינג על מדשאות ,מקומות למנגל , מקררים , מקלחות, שירותים , חוף רחצה ועוד.
לעומתו שמורת הטבע עין אפק הנמצאת באזור הקריות שמה לנגד עיניה שמירה על הציפורים השפמנונים ויתר בעלי החיים והצומח שבתוכה.
המבקרים עוברים בנקודות עניין מרכזיות לידם ,אך אינם יכולים לשבת עם שולחנות פיקניק באזור בו נמצאים בעלי החיים והצמחים.
כמו כן אין אפשרות לשחות במי נחל נעמן, שהוא חלק משמורת הטבע. מרבית השמורה כשמה כן היא מוגנת מפני האדם והדגש והמרכזיות בה הם הגנה על עולם החי והצומח.
לסיכום :
שמורות טבע אינן מתיימרות להיות אתרים תיירותיים סואנים אלא יותר אינטימיים ומצומצמים באופיים.
לעומתם הגנים הלאומיים מותאמים יותר לאוכלוסיות המחפשות, מקומות ישיבה בילוי נופש ופנאי בחיק הטבע.
זה לא מקרי שגנים לאומיים רבים מאפשרים בנוסף לבילוי יום בגן, גם לינת שטח בשעות הערב. דבר שבשמורת טבע היה פוגע בבעלי חיים שפעילים בלילה ואסור בתכלית האיסור ואף מהווה עבירה לכל דבר ועניין.
בשמורות טבע ,רשות הטבע והגנים ,דואגת בראש ובראשונה לאינטרסים של הטבע (בעלי חיים , צומח) ואילו בגן לאומי זהו עוד נדבך שהמרכזיות התאמת המקום לבילוי של אנשים.
נקודות החפיפה בין גן לאומי לשמורת טבע הן: שניהם מפוקחים, מתוחזקים באופן קבוע ויש מסגרת שעות בהן מותר לבקר בהן.
בגלל הסיבות הללו שצוינו לעיל ,רשות הטבע בשיתוף עם גורמים נוספים בוחנת לעומק את סיווגו של כל אתר ואתר בהתאם לקריטריונים שונים ורבים.
כגון :האם אתר בעל אופי ארכיאולוגי, האם אפשר לבצע בו התאמות ושינויים מבלי לפגוע בטבע , האם אפשר ליצור אזור חוצץ ומופרד בין הטבע לאזור הבילוי של המבקרים הפוקדים אותו, האם נשקפת סכנה לשוכני הקבע בו? ועוד קריטריונים נוספים שמסייעים בידיהם לקבוע את אופי המקום.
ובהתאם לזאת רט"ג מכריזה ומתאימה את אופיו לציבור המטיילים.
כותב: גיל אהרוני.
מוגש מטעם: baliletayel
