את המשפט ״אף אחד לא מכין אותנו להיות הורים״ שמעתי לראשונה באזור גיל 6 ועם יציאתם של הוריי מאסיפת ההורים הראשונה שלי, שניה לפני שעזבנו את הכיתה שהפכה אותו ערב לסוג של בית משפט שדה קר ואכזר.
כיום, ומתוך תוקף אחד מתפקידיי כמנחה הורים, יוצא לי לשמוע אותו אחת לשבוע בערך ובעיקר בסופי פגישות היכרות מפיהם של הורים מבוהלים ליהלומים עוד יותר. ות'כלס? הם צודקים. אף אחד לא מכין אותנו באמת לרגע הזה כי זה לא באמת אפשרי. הורות היא מסוג הדברים ש׳עד שאתה לא שם- אתה לא קיים׳.
ואתם יודעים למה עוד לא מכינים אותנו?
לגיל ההתבגרות שלהם.
ההתבלבלות שלהם.
ההתבלגנות שלהם.
התקופה הזו, שזמן ההימשכות שלה מצוי עד היום במחלוקת בין זרמי פסיכולוגיה שונים (למי באמת אכפת?!?!), טומנת בחובה שינויים רבים שהקינדרלך הללו עוברים על פני מספר שנים - הן חיצוניים ובעיקר פנימיים. אה כן, וגם אנחנו בלית ברירה גדולה נאלצים להרגיש את זה ולהישאב אל תוך זה. ההוריקן הזה של פצעי הבגרות וחילופי מצבי רוח קיצוניים אמנם מצליח להיראות לחלקנו מרחוק ואף לאפשר נסיונות התארגנות, אך עדיין מכה בעוצמה רבה עם הגעתו ומאיים להחריב את הסדר הקיים. אז שנייה לפני שאתם מאבדים את זה סופית, ועד שרופאים יפתחו תרופה ל׳הקלה בגיל התבגרות׳, חשוב שתדעו מספר דברים שבהחלט יוכלו לסייע לכם עם המתבגרים שלכם:
- התקופה הזו קריטית בכל הקשור ל׳התקבעות הזהות׳ ומציאת ה׳אני הייחודי׳.
- בתקופה הזו גדל בהדרגה צורך בפיתוח תחושת ׳העצמאות וההתמצאות׳ בהיבטים שונים.
- שינויי מצבי רוח, זעם, כעס, דכדוך ואשמה בחלקן הגדול פוקדים את היהלומים שלכם שלא מתוך רצונם והם למעשה עדות וראייה ל׳מלחמת הדחפים והבלבולים׳ שמתחוללת בתוכם בתקופה הזו.
- הם חייבים אתכם יותר מתמיד בזמנים אלו אף על פי שהם עצמם ישדרו לכם אחרת.
אילוסטרציה. צילום: shutterstockאילוסטרציה. צילום: shutterstock
אילוסטרציה. צילום: shutterstock
(אילוסטרציה. צילום: shutterstock)
אז מה כן ניתן לעשות וליישם בעניין? ריכזתי עבורכם את שלושת כללי היסוד שכל בית חייב לאמץ בתוכו:
  • שבו בינכם ההורים והזכירו אחד לשני מהו החזון הביתי שלכם והקווים האדומים עליהם בהחלט לא תסכימו להתפשר. כשזה יקרה, החליטו יחד איפה כן תוכלו להתגמש ולהעלים עין.
  • זכרו שבתקופה הזו וכחלק מהרצון של היהלום שלכם לפתח אג׳נדה, סטייל ואורח חיים משלו - הוא בהחלט יחפש לעקם לא מעט מן הגבולות שלכם ולא יהסס לצאת למלחמות. דיאלוג מתמשך בקטע הזה ושיח מכבד בהחלט עדיפים על פיצוצים והתנגחויות ויתרמו רבות לכם ולביתכם ובייחוד לו.
  • דאגו להעלות את זמני האיכות! נסו ליצור באופן קבוע פעמים בהם אתם והיהלום שלכם עושים משהו יחד שאתם אוהבים, באווירה טובה ופתוחה וללא שום חבישת ׳כובע חינוכי׳ כזה או אחר במהלך הבילוי. הרגעים האלו, וכל זמן שיחזרו באופן קבוע- יקנו למתבגרים שלכם את ההרגשה לפיה הם לא לבד בתקופה בה הם מרגישים לא פעם כך, ויסייעו להם להיפתח בפניכם ולהתייעץ איתכם על דברים שמעסיקים אותם.
  • אל תשאירו דברים בטאבו! אני יודע שעם ההורים שלכם דיברתם פחות ואם בכלל על סקס, סמים ורוקנ'רול, אך בעולם של נגישות דיגיטלית מלחיצה להפליא, שמובילה לחשיפה מוקדמת לשלל דברים ועניינים ויוצרת טשטוש גבולות, בלבול ואובר סקרנות - היהלומים שלכם יודו לכם מאוד אם תקדימו ותאפשרו להם ׳דלת פתוחה׳ בנושאים שפעם זכו ל׳דלת סגורה׳. זה יקל עליהם מלחפש תשובות בעולם שבחוץ וימנע מהם לשקר לכם ולפתח ׳זהות כפולה׳. תנו להם את ההרגשה לפיה אתם לא מלמדים אותם להתמודד, אלא מתמודדים איתם יחד.
השתדלו ככל שניתן לאפשר להם להשלים את המסע שלהם. סייעו להם להכיר את עצמם, לגלות את שריר המשמעות. זכרו שגם אתם הייתם כאלה, אולי אפילו קשים יותר. תאמינו לי, ׳שטויות׳ של גיל ההתבגרות שלא נעשות בתוך תחום התקופה, נעשות בגיל מאוחר יותר ובצורה מוקצנת הרבה יותר. הנה, אני לדוגמא, עד היום חושב שככל שהג׳ינס יותר קרוע ככה הוא יותר מגניב.
אליסף, אימון להצלחה לילדים בכל הצבעים. קאוצ׳ר ילדים ובני נוער ומנחה הורים מייל. פייסבוק.