בכל ראש שנה אני מדמיינת את המרפסת שעליה נשב יום אחד ונספור ציפורים נודדות, אבל אז נזכרת שיש עוד כל כך הרבה מה לעשות, ולטפל, ולדאוג — ויודעת שגם גם אם אשב במרפסת, בטוח אקום כל רגע כי אשכח משהו או שמישהו יצטרך משהו או שידאיג אותי משהו.
תמיד יהיה משהו שיקים אותי.
× × ×
ביום הראשון של ראש השנה נהוג לערוך "תשליך". ללכת לשפת הים או לנהר (עדיף מקום שבו שוחים דגים, אבל אם אין, גם ברז זורם יספיק), ומתפללים בבקשה להשלכת העבירות אל מצולות ים על פי הפסוק "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאותָם" (מיכה ז, יט). מקובל גם לנער את שולי הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות.
× × ×
וחשבתי על המנהג הזה, של התשליך.
ומעבר למחשבות על עוונותיי שעליהם עליי לבקש סליחה ומחילה (ועוד אבקש סליחה עד יום הכיפורים), הרגשתי שהרעיון של תשליך מקסים. והבנתי שיותר מהכול זה מה שהייתי רוצה לעשות לקראת השנה החדשה.
להשליך מעליי, אבל דברים אחרים.
להשליך מעליי דברים שהערמתי על כתפיי ועל לבי והם כבר כבדים לי, ולהתחיל את השנה בלי כל מה שמיותר כל כך לסחוב על הלב.
יש גם דברים שחלילה לי מלהיפטר מהם, אפילו אם הם מכבידים, כי הם חלק מחיי ומהקשר שלי עם אהוביי, ולא אוכל להיפטר מהם לעולם, אבל יש גם כל כך הרבה דברים מיותרים.
דברים שאני גוררת שנה אחרי שנה והם כמו הארגזים האלה שעוברים איתנו מדירה אחת לבאה, ואין לנו מושג מדוע לא זרקנו אותם. אולי כי חבל, כי הם מזכירים לנו רגע יפה שעבר מזמן.
והבנתי שהגיע הזמן להשליך מעליי. וראש השנה הוא זמן מעולה לזה.
להשליך מעליי את כל הדברים שאין לי איך לשנות.
להשליך את המחשבה שאפשר היה לשפר. כמעט תמיד אחשוב מה ואיך היה אפשר לעשות יותר טוב. כי היה יכול להיות מוצלח יותר. תמיד אפשר היה לבחור אחרת. דרך אחרת, אופן אחר, מישהו אחר. אז אולי הגיע הזמן להבין שנכון, זה לא היה מושלם, אבל ככה זה היה, וזה ממש בסדר.
להשליך את הדאגות. הדאגות שמנקרות ומטרידות, שמעירות בלילה, ובדרך כלל בבוא אור היום הן פתאום נראות פעוטות כל כך. ללמוד להניח אותן במקום אחר. הרי הן לא ייגמרו, הדאגות. ואם אחת תלך, תבוא אחרת.
להשליך את הניסיון הנואש לחסוך לילדינו את הדרך. כי אין איך.
לעולם נדאג להם והם ידאיגו אותנו, אבל אין לנו איך לחסוך מהם. הם יצטרכו לנסות ולטעות ולהיפצע. לא תמיד נהיה שם. לא תמיד נצליח לעזור. מה שכן נוכל לעשות זה לחבק אותם כשלא יצליח להם, ולהגיד להם שהם מדהימים כשכן יצליח להם. ולהיות גאים בהם.
להיפטר מהחישובים.
כל החישובים האלה שיש לנו בראש, מה אגיד או מה אעשה ואיך יגיבו ומה יגידו. כי אי אפשר לשלוט במה יחשבו עלינו, אפשר להיות עצמנו ולהשתדל להיות נחמדים. לעשות כמיטב יכולתנו.
ולנסות שהאחרים ידעו שהתכוונו לטוב.
ולקראת ראש השנה הזה, ומתוך המחשבה על התשליך, הבנתי שבזמן שאני חושבת על איך היה אפשר לשפר ולמקסם ולעשות מדויק ובדיוק — אני מחמיצה.
מחמיצה את היופי של הרגע הזה. של מה שקורה. היופי שבחוסר המושלמות.
את היופי של המקריות, של מה שלא תוכנן או מה שלא יצא בדיוק.
כי לא תמיד צריך לתקן.
ולפעמים דווקא מהדברים שחורקים יוצאים הרגעים הכי טובים.
ומצאתי טקסט מקסים שכתב עידן עמדי (מתוך שיר נפלא שלו)
"תשליך את כל הניסיונות,
תשליך את כל הכעסים,
אל המים..
תשליך את המלחמות,
תשליך את כל ההרהורים,
אל השמיים..
תשליך את כל השקרים,
תשליך אחי, תשליך".
ובעצם, בסוף זו המשמעות של מה שאנחנו קוראים לו "לזרום". להשליך מעלינו את מה שמעכב ולזרום כמו נהר. כי אנחנו סוחבים עלינו יריבויות ועלבונות, פגיעות וכאבים. סוחבים ודואגים.
והגיע הזמן להשליך מעלינו.
ולהתחיל את השנה הזאת קלים, חדשים, בלי כל המשקל הזה עלינו.
× × ×
ואולי אז אוכל לשבת על המרפסת ולא לספור את כל מה שאני עוד צריכה לתקן, אלא להסתכל סביבי. ואולי תעבור שם ציפור נודדת.
מתכון דובשניות לחג מתוק
עצם השם דובשנית כבר עושה מתוק בלב ומחזיר אל טעמי הילדות. לרגל החג התנפלתי על המטבח, ועכשיו יש לי קופסה של דובשניות הורסות, שיקבל כל מי שיגיד לי שנה טובה. במתנה. זה מתכון פשוט, שהילדים ישמחו להצטרף להכנה שלו. המתכון לכ־60 דובשניות קטנות. אפשר גם להכין חצי.
מערבבים בקערה את היבשים: 5 כוסות קמח, כפית סודה לשתייה, שקית אבקת אפייה, 1.5 כוסות סוכר וכפית קינמון.
מוסיפים את הרטובים: 4 ביצים, 2/3 כוס שמן וכוס דבש (אם הדבש קשה, אפשר לחמם אותו במיקרו).
מערבבים עד שמתאחד לבצק רך (אפשר במיקסר). אם יוצא נוזלי מדי — להוסיף עוד קמח (אפשר עד 1/2 כוס קמח נוספת) עד שייווצר בצק שאפשר לעשות ממנו כדורים קטנים (גודל של כפית גדושה).
מניחים את העוגיות על נייר אפייה ברווח של שלושה ס"מ, כי הן תופחות. לאפות בתנור על 200 מעלות במשך עשר דקות, עד שהן משחימות מעט. בינתיים מערבבים את חומרי הציפוי: 3 כפות חלב ו־100 גרם אבקת סוכר. כשהעוגיות מוכנות אפשר לטבול אותן בציפוי או להבריש אותן מלמעלה. מצננים בחוץ, על השיש, ושומרים בכלי סגור. ושרק תהיה דובשנית של שנה. אמן.
