הגעתי למשמרת בפגיה באותו בוקר ארור של יום שבת, הבוקר בו התנפצה כל התמימות. הייתי אחראית על הקבלות באותו בוקר, וירדתי יחד עם צוות הרופאים שלנו מהפגייה לחדר ניתוח דרומי לטפל בפצועה שהגיעה אלינו לניתוח קיסרי חירום. הדבר היחיד שידעתי היה שהיא בהריון מתקדם ושהיא נפגעה מירי.
בחדר ניתוח דרומי הקמנו עמדה לקבלת תינוק והשתמשנו בציוד החירום שהבאנו איתנו מהפגייה, כי חדר ניתוח דרומי לא בנוי למשימות הללו. אבל בחירום כמו בחירום - אין חוקים.
התינוקת נולדה ללא נשימה יעילה ועם קצב לב איטי ונמוך. התחלנו לטפל בה בבהילות. אינטובציה, ליין טבורי, אדרנלין והחייאה, עד שהצלחנו לייצב אותה.
רק אז נתגלתה לעינינו האימה - בגופה של התינוקת היו שלושה פצעים מדממים, שבדיעבד התבררו כפצעי ירי.
המנתחים הוזעקו במהירות וביצעו ניתוח חירום, בו הוציאו מהתינוקת הקטנה את הקליע שפילח את גופה. גוף קטן של תינוקת שנורתה עוד לפני שנולדה...
העברנו אותה לפגייה תחת מטחי טילים, כשהיא מורדמת ומונשמת, ובמשך שעות רבות טיפלנו בה בכל הכלים שהיו לנו ובאומץ לב מטורף! צוות הפגייה התגייס ונתן את כל כולו בשביל להציל את מי שחייה התחילו בצורה טרגית כזו.
לצערנו, למרות כל המאמצים התינוקת סיימה את חייה בטרם החלו. תינוקת קטנה שנורתה בטרם נולדה, וסיפורה שבר לכולנו את הלב.
לעולם לא אשכח את המראות של הפצועים המרובים שהגיעו באותו בוקר לחדרי הניתוח, ואת אומץ הלב והמסירות של הצוות הסיעודי והרפואי. המלחמה תפסה אותנו בהפתעה, אבל התפקוד של כל הצוותים היה מקצועי, ומעל לכל ספק - מלא באהבה גדולה למקצוע.
שני יאדגרי-ג'ורנו היא אחות בפגייה של בית החולים סבן לילדים בסורוקה
