חיכיתי לחברה בפינת רחוב בצומת רמזורים והמקל בידי. הרגשתי שמישהו מושך אותי ולא הבנתי מה קרה.
שאלתי אותו, "מה אתה עושה?", והוא אמר לי, "רמזור ירוק, בואי נעבור".
אמרתי לו, "אני לא צריכה לחצות את הכביש ואני מחכה לחברה, היית צריך לשאול קודם".
מאוד מביך שאנשים רוצים לעזור, אבל לא יודעים איך, ואתה מוצא את עצמך בתוך סיטואציה מביכה.
שמי רבקה חמאי, תושבת הרצליה, ואני עיוורת כתוצאה ממחלה ניוונית של רשתית העין. התעוורתי לפני כ-17 שנים בהדרגה. כשהתחלתי להיעזר במקל היה לי מאוד קשה לבקש עזרה מאחרים, פשוט עמדתי ברחוב וחיכיתי שמישהו ישאל אותי אם אני צריכה עזרה.
קראו גם:
הכי מרגיז כשעיוור שואל איפה נמצאת חנות מסוימת או רחוב מסוים, ואנשים בתשובה אומרים "שם", מצביעים לכיוון וממשיכים ללכת.
לפעמים קורה לי שאני מדברת עם אנשים בתחנת אוטובוס, וכשהם עוזבים את המקום אני ממשיכה לדבר, ובעצם מדברת אל עצמי, כי הם לא אמרו לי שהם עולים לאוטובוס. כן, גם זו סיטואציה לא נעימה.
אני נשואה פלוס 2 ולמרות העיוורון אני מנהלת אורח חיים רגיל כמו כל אישה.
יש לי חיי חברה רגילים, אני מנהלת משק בית כמו כל אישה, מבשלת, מנקה, מפעילה מכונת כביסה ותנור (אל דאגה, יש לי סימני ברייל במכשירי החשמל).
אני הולכת להצגות והרצאות, קוראת ספרים, יוצאת לטיולים, השתתפתי במסע לפולין בקבוצה עם אנשים רואים ואני לא נוהגת. אני משתמשת במחשב עם קורא מסך, משתמשת בטלפון חכם ומתכתבת בוואטסאפ.
יש חיים מעבר למגבלה אם יש הנגשות מותאמות ואני שמחה בחלקי.
אני שייכת לקהילה נגישה בעיריית רעננה. אנחנו כקבוצה עושים סדנאות לבתי ספר ולנותני שירות להגברת המודעות. במקביל אני גם מדריכה בגן "ריחות וצלילים" בפארק רעננה יחד עם מדריכים בעלי מוגבלויות שונות.
אנחנו עורכים סדנאות לחברות ולבעלי עסקים ונותנים להם לחוות מגבלה חושית ופיזית. אנחנו רואים בחיסרון שלנו גם יתרון – כי לכל אחד מאיתנו יש יכולות, ואנחנו ההוכחה שאין דבר העומד בפני הרצון.
אנשים יקרים, תסתכלו עלינו כעל בני אדם ולא כעל מגבלה. אנחנו לא חולים, אנחנו יכולים.
יום ה"בליינד דיי"
יום ה"בליינד דיי" מצוין בישראל בכל שנה בתאריך ה-6.6. במסגרת היום נערכות פעילויות העוסקות בתחומי העיוורון על ידי עמותות וארגוני עיוורים העוסקים בשיפור חיי הקהילה.
הפעילויות נעשות במטרה לבטא את המסוגלות והיכולות של קהילת העיוורים ולקויי הראייה בישראל.
אירועי הבליינד דיי מצוינים גם בכנסת, בישיבות בוועדות השונות, במטרה לשפר ולקדם את זכויותיהם ומעמדם של אנשים עם עיוורון ולקויות ראייה והשתלבותם בחברה.
הכותבת היא חברה בקהילת "לראות רחוק" - קהילת מתמודדות ומתמודדים עם מחלות רשתית גנטיות בישראל
