31 סנטימטרים ועשר שנים מפרידות בין ג'אקים דונלדסון לקנדל אנתוני, שני השחקנים הזרים של בני הרצליה, שהובאו לכאן במטרה אחת ויחידה — להחזיר את המועדון לליגת העל בתום העונה.
דונלדסון (2.04) בן ה-36 חוזר לקדנציה שנייה בהרצליה, לאחר ששיחק בקבוצה שהדריך אפי בירנבוים לפני שש עונות. בעונה שעברה שיחק בהפועל באר שבע בליגת העל, ולאולם "היובל" הוא התקאמבק לאחר שהחליף את מרקוס לי שנפצע ושוחרר. לאנתוני (1.73) בן ה-26 זוהי קדנציה ראשונה בכדורסל הישראלי. הוא מגיע לארץ לאחר עונה מוצלחת בצרפת.
הרבה אקשן
השבוע, רגע אחרי הניצחון בשמינית גמר הגביע על מכבי חיפה, ולפני משחק הליגה בחוץ מול הפועל חיפה במסגרת המחזור הרביעי, נפגשנו לשיחה בשש עיניים על הכדורסל בארץ, על המצב הביטחוני בישראל, על הגעגוע למשפחה ועל הבעיות בארצות הברית.
דונלדסון, שכבר מכיר היטב את ישראל ואת הכדורסל המקומי, מבסוט מהשידוך המחודש עם הרצליה. "אני שמח מאוד לחזור לכאן", הוא אומר. "יש לי זיכרונות טובים מהרצליה, מהקבוצה ומהעיר. ברור שהעונה הולכת להיות שונה מעט, כי אנחנו משחקים בליגת המשנה, אבל זה לא ממש חשוב. נעשה הכול כדי להחזיר את הרצליה למקומות הראויים לה. הגעתי לכאן כדי לעזור לחברים על הפרקט ומחוצה לו, עם מנהיגות וניסיון".
אנתוני קיבל הדרכה מטי-ג'יי קליין מהפועל חולון, לקראת הגעתו לארץ. השניים שיתפו פעולה בהצלחה במכללת ריצ'מונד. לאחר שסיים את המכללה יצא אנתוני למסע נדודים ברחבי הגלובוס, ושיחק בצ'כיה, בטורקיה, בברזיל, באיסלנד, וכאמור בחצי העונה האחרונה הצטיין בשורות גראבלין הצרפתית.
"קליין המליץ לי בחום להגיע לישראל", אומר אנתוני. "הבנתי שהכדורסל כאן ברמה טובה. אני יודע שזאת הליגה השנייה, אבל הרצליה זאת קבוצה שכל הזמן הייתה בליגת הראשונה, וגם נבנתה ככה כדי לחזור לשם, אז אני שמח וגאה להיות שייך".
דונלדסון: "למרבה ההפתעה, הליגה השנייה כאן מלאה באמוציות וברגשות, ויש משחקים עם הרבה אקשן, כך שאין הרבה הבדל בקטע הזה. האוהדים מגיעים, במיוחד אצלנו, ודוחפים אותנו, וזה הזמן להיות מלוכדים כדי לעמוד במטרה — לחזור לליגת העל".
הקבוצה סומנה כמועמדת מרכזית לחזור לליגת העל. זה מלחיץ?
אנתוני: "בסופו של דבר מדובר בכדורסל. יש שאיפות ומטרות ועושים הכול כדי לעמוד בהן. נגיע בכל משחק עם תשוקה ומוטיבציה לנצח. הקבוצה מתחברת, יש כימיה טובה, ואני בטוח שנעשה משהו מיוחד".
דונלדסון: "אין לחץ, יש רצון לעשות טוב. אני משחק כבר כל כך הרבה שנים ועברתי כבר דברים בקריירה. יש כאן חבורת שחקנים מצוינת שצריכה לעלות כל ערב ולנצח. אני לא חושב שאם לא נעלה זה יהיה אסון. זאת תהיה אכזבה גדולה, אין ספק, אבל אם נעשה את הדברים כמו שצריך, כולנו נשמח בסיום העונה. לא אנחנו שמנו את הקבוצה במצב הזה ובליגה הזאת, אבל נעשה הכול כדי להחזיר אותה למקום הטבעי שלה".
קבוצות יעלו נגדכם בטירוף, כמו שקרה בהפסד המפתיע שלכם לחבל מודיעין.
אנתוני: "זה מובן, וזה בסדר גמור. תמיד הקבוצה שירדה ורוצה לחזור היא זאת, שכל קבוצה עולה בטירוף מולה. אנחנו מבינים את זה. אנחנו קבוצה חזקה, ונשים את המיקוד עלינו ולא על היריבה. נהיה מוכנים בכל משחק בצורה הכי טובה, בבית או בחוץ".
אתם הקבוצה היחידה מהליגה השנייה שהעפילה לרבע גמר גביע המדינה. ניצחון ביום ראשון בבית על ראשון לציון, ואתם בחצי הגמר.
אנתוני: "אנחנו רוצים לנצח בכל משחק, גם במסגרת הגביע. עשינו ניצחון יפה על קבוצה מליגת העל, וננסה להתקדם כמה שיותר. וכן, למה לא? אפשר ללכת עד הסוף".
דונלדסון: "אלה מסגרות שונות וכדורסל אחר. טוב לנו לשחק מול קבוצות מליגה העל. ננסה לעלות לפיינל-פור בגביע. יש כאן חבורה שאפתנית מאוד, ומועדון שרוצה להתקדם. ננסה לעשות את זה גם בגביע".
אם יכולתם לבחור, זכייה בגביע או עליית ליגה?
אנתוני: "רוצים דאבל, אבל ברור שהגביע יהיה בונוס גדול ומשימה קשה מאוד. המטרה העיקרית היא לעלות ליגה".
דונלדסון: "הגביע הוא בונוס כמובן. ננסה לעשות את המקסימום, אבל ברור לכולם שהמשימה החשובה ביותר היא להחזיר את המועדון כמה שיותר מהר לליגת העל".
חמים ומחבקים
איך נראים החיים שלהם בישראל? לעומת דונלדסון שכבר מרגיש כאן כמו בבית, בעבור אנתוני מדובר בחוויה ראשונית ומפתיעה לטובה.
"נחמד לי מאוד כאן", הוא אומר. "כולם מדברים אנגלית, המדינה יפה ומעניינת. אנשים נחמדים וחמים מאוד. אוכל מצוין, במיוחד ארוחות שישי שכבר יצא לי להכיר ולהבין. יש כאן משפחה שהזמינה אותי, וזה היה יפה מאוד ומרגש לחוות את התרבות שלכם".
דונלדסון: "בשבילי זה כמעט כמו לחזור הביתה. למדתי כבר הרבה על ישראל בזמן ששיחקתי כאן. אני מכיר ויודע כבר כמעט כל מה שאני צריך. אני כבר מכיר היטב את המנטאליות הישראלית, את חוסר הסבלנות ואת האגרסיביות, ומצד שני גם את החום ואת החיבוק הישראלי. אני כבר הפכתי לישראלי באופן מסוים. אני גם יכול להבין את הלחץ המסוים של הישראלים שחיים כאן בגלל המצב הביטחוני. זה לא נורמלי שפתאום נופלים כאן טילים. כשאתה יודע שבמקומות אחרים לא רחוק ממך אנשים יושבים במקלטים, אתה מקבל פרופורציות לחיים. יש מקומות מתוחים מאוד בישראל, ואני יודע שהתברכתי בכך שאני יכול לקום בבוקר לשחק כדורסל, ולגרום לאנשים לחייך. זה כמו אוצר".
אנתוני: "הייתי בדיוק בטורקיה כשכל הבלאגן התחיל. זה מצב לא נעים בכלל, ואפילו הזוי שיורים טילים לערים בישראל. מעולם לא ראיתי או חוויתי מצב כזה. בהתחלה זה די הלחיץ אותי, אבל אני יודע שאם המצב יהיה חמור, ידאגו לי. אני לא מכיר את הסיטואציות האלה. באתי לישראל כדי לשחק כדורסל. אני מקווה ומייחל להתעסק רק בזה. לא חושב על עזיבה או משהו כזה, אבל בהחלט צריך לשים לב למצב".
דונלדסון: "בשנה שעברה זה גם קרה, ובפעם שעברה שהייתי כאן, בדיוק עזבתי את ישראל והתחיל מבצע גדול בעזה. אני מרגיש בטוח לגמרי. יש לישראל צבא נהדר וחזק, והוא יודע לשמור על המדינה הזאת. זה צבא מיומן ומאומן, שכבר מכיר את המצבים האלה ויודע בדיוק מה לעשות".
אנתוני: "זה מפחיד, אבל אתה מקווה לטוב ושהדברים יירגעו מהר".
אתם מדמיינים לעצמכם דבר כזה קורה בניו יורק?
דונלסון: "זה קרה באסון התאומים, וכולם ראו מה קרה בעולם לאחר מכן. אצלנו בארצות הברית יש יותר בעיות פנימיות. יורים באנשים בלי הבחנה, וזאת אחת הבעיות הגדולות ביותר של אמריקה. זה לא פחות מפחיד ממה שקורה כאן בישראל".
איך זה בעבורכם כנוצרים לחיות בישראל?
אנתוני: "אני נוצרי ומאמין גדול באלוהים, ובעבורי להיות כאן בישראל זה מרגש מאוד. אני מתכוון לבקר בכל המקומות הקדושים לנצרות. נמצא את הזמן המתאים באחת הפגרות כדי להגיע ולחוות את כל המקומות האלה".
דונלדסון: "ביקרתי כבר בכמה מקומות בירושלים, וזה היה מרגש מאוד. אין מקום כמו ירושלים, אתה מרגיש באוויר את כל מה שעבר על העיר המיוחדת הזאת במשך כל כך הרבה שנים. כל כך הרבה אנשים הקריבו את חייהם למען המקום הזה".
אנתוני: "אימא שלי נוצרייה אדוקה, והיא ממש התרגשה שאני מגיע לישראל. היא לא הייתה לחוצה מכך שאני מגיע למקום מתוח מבחינה ביטחונית. המשפחה תדאג לי בכל מקום שאהיה, אבל הם יודעים שאני בטוח ושהכול בסדר".
דונלדסון: "בכל פעם שהם שומעים שיש כאן ברדק, המשפחה מתפללת בעבורי ובעבור המדינה כדי שהדברים יירגעו. הם סומכים עליי שאני יודע מה לעשות. ברוב הפעמים אין לך שליטה על מה שקורה. אתה פשוט צריך לחיות את החיים ולקוות לטוב. אני איש מאמין ויודע שהדברים קורים בגלל סיבה מסוימת".
איך אתם מתייחסים לסכסוך ארוך השנים בין היהודים לערבים?
אנתוני: "המצב כאן לא פשוט, אבל אני בטוח שאפשר להגיע להסכמות בסופו של דבר. העניין הוא שההיסטוריה סבוכה כל כך, ועברתם כל כך הרבה אירועים ביניכם שזה בהחלט לא קל, אבל אפשר ליישב מחלוקות וסכסוכים בכל מקום. לא הגעתי לכאן כדי לתקן את המצב, אלא לשחק כדורסל. אני מייחל ומתפלל לשלום ולרגיעה בין כולם. אילו כולם היו משחקים כדורסל במקום להילחם, זה היה דבר נפלא".
דונלדסון: "אתה חושב על האנשים שגרים וחיים באזורים קשים של לחימה, וממש כואב הלב עליהם. אני מקווה שהצדדים יגיעו לפתרון כולל, ויהיה אפשר לחיות כאן יותר בשקט".
אנתוני: "אני בטוח שהאנשים משני הצדדים רוצים שקט. מי שעושה בדרך כלל את הבעיות הם הפוליטיקאים. בכל מקום שמעורבים פוליטיקה וכסף, יש בעיות. אנחנו נעשה את המיטב כדי לגרום לאנשים ליהנות ולחייך מהכדורסל. גם בבית בארצות הברית יש לנו הבעיות שלנו. משתדלים לא להיכנס לזה, אבל ברור שהמצב באמריקה לא משהו בכלל. יש בעיות פנימיות, ואני מקווה שגם שם הדברים יתאזנו וישתפרו".
קנדל, אתה עדיין רווק, אבל ג'אקים, לך יש שתי בנות שגרות עם אימא שלהן בארצות הברית. איך שומרים על קשר?
דונלדסון: "לא קל, אבל יש פייס-טיים ואנחנו מדברים הרבה. הבעיה היא ההבדלים בשעות. לפעמים אני מתעורר באמצע הלילה כדי לדבר עם הבנות כשהן חוזרות מבית הספר ומהגן. יש געגוע גדול, אבל מבינים את הסיטואציה שאני משחק כדורסל רחוק מהבית, ויודעים שזה זמני ושבסופו של דבר נתאחד ונהיה ביחד. הן תמיד בראש לי. הן נותנות לי את הפרופורציות בחיים, הן מעלות חיוך על פניי בכל מצב".
אנתוני: "אני בינתיים חופשי. רק אני ועצמי. ביום מן הימים גם אני ארצה לבנות משפחה ולהביא ילדים, אבל כל דבר בזמנו".
