אחד הביטויים הכי שגורים בשפה של נתן לוי (26) הוא ALL-IN. עד הסוף, כל הקופה. זה אולי לא מפתיע כשחושבים על כך שהבן אדם בילה את 4 השנים האחרונות בנסיעות בין הרצליה ולאס וגאס, נבאדה, עיר ההימורים והז'יטונים. אבל כשנזכרים שמדובר בלוחם אמנויות משולבות, אדם שנכנס לקרבות למחייתו, ויש לומר בשלב הזה גם להנאתו, מגיעה ההבנה שבמקרה שלו זה לא ממש היה הימור.
"כולם אמרו לי 'מה אתה טס לארה"ב, יש פה אחלה MMA, תעשה קרבות בארץ לפני שאתה טס', אבל הבנתי שעם כל הכבוד, זה שאני אתערבב פה בשלולית זה לא יקדם אותי לשום מקום מעבר לים", הוא מסביר את ההתעקשות לעשות מהלך שבמבט מהצד נראה קצת מטורף. הרי לא בכל יום אדם מקריב את הבטחון הכלכלי שלו, את היציבות ואת השלווה שהבית נותן לו, בשביל לקבל את ההזדמנות לחמוק מאגרופים ובעיטות הניתזים אלייך מכיוון האנשים הטובים ביותר בעולם ב... לתת אגרופים ובעיטות.
ובכל זאת, לוי נסע, ומצא את עצמו מחכה שנים להזדמנות. קרבות בוטלו והכסף אזל, עד שבסופו של דבר הוא הצליח להכנס לפנקסים. אחרי 4 קרבות שאת כולם ניצח לוי ללא ספק בכיוון הנכון. עכשיו כשהוא בדרך להחלמה מוחלטת מהשבר אותו ספג בקרב האחרון, ולאחר שחתם על הסכם חסות עם VENUM בין מותגי הביגוד ה-MMA המוכרים בעולם, הוא מעביר את עיקר זמנו באימונים ב-Soko Gym בהרצליה, ומתכנן את המהלך הבא. כניסה לליגת העל של לוחמי ה-MMA.
נתן, למה להיכנס דווקא לאמנויות לחימה?
"זה בלתי נשלט. אין סיבה מודעת והגיונית למה. נראה לי שלהלחם זה מין צורך אנושי בסיסי ואצלי הוא חזק מאשר אצל אנשים אחרים".
הקרב האחרון שלך היה ביוני במסגרת Tuff'N'Uff בו ניצחת וגם שברת את היד. מה השלב הבא?
"קיבלתי כל מיני פניות מארגונים. אמרתי לא לחלק גדול מהם, מכיוון שיש איזה מסלול, מן מאסטר פלאן שאני מתכנן לקריירה שלי. בגדול, אני לא מתכנן להתפשר על זירה סוג ב'. אני חושב שאני מתאים ושיש לי את המאמנים הנכונים ואת הקבוצה הנכונה כדי להגיע הכי גבוה שאפשר, ואני הולך על זה ALL IN".
תשמע, רוב האנשים ישמעו מכות וחושבים שזה הדבר הכי מסוכן שיש, במיוחד כשאתה הולך נגד החבר'ה הכי מאומנים בעולם. זה לא יושב איפשהו בראש?
"תמיד יש איזושהי מחשבה שאתה עשוי להפצע. והנה אתה רואה נפצעתי בקרב האחרון. אתה כל הזמן מתאמן ומפרק אנשים ואתה מרגיש קצת סופרמן ואתה חושב שאתה לא יכול להפצע, אבל הנה נתת למישהו אגרוף ונשברת לך היד. עם זאת, כל ענף ספורט הוא מסוכן. והכי מסוכן זה לשבת בבית ולא לעשות כלום, אז אני מעדיף את דרך החיים שלי ואני חי עם הסיכונים".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים בעולם הזה?
"נלחם ברמה הכי גבוהה שיש ומנצח".
אנחנו מדברים על ה-UFC (ארגון ה-MMA החזק בעולם כיום, א.י.) בעצם, נכון?
"כן".
לאחרונה היה מקרה שהלוחם הכי מפורסם ב-UFC, קונור מקגרגור, הלך להתחרות דווקא באגרוף קלאסי. בחר דווקא ללכת אחורה בזמן ובתוך הענף ממש לא אהבו את זה. למה לוחם MMA שנמצא בטופ צריך ללכת לכיוונים האלה?
"קונור הוא גם לוחם אבל גם איש עסקים. הוא ראה ששם הכסף הגדול נמצא. בעיני זה היה WIN-WIN בשבילו. זה לא פוגע ברקורד ה-MMA שלו, ממש לא בושה להפסיד למיוות'ר, והוא הרוויח לפחות 100 מיליון דולר, שזה בערך פי 5 מכל מה שהוא הרוויח ב-UFC".
רוב הלוחמים שמגיעים ל-MMA מגיעים מרקע של לחימת קרקע, ואתה מגיע דווקא מקראטה. אתה מרגיש שזה חסרון או יתרון?
"קראטה הוא כלי לא כל כך קונבנציונאלי ב-MMA. קצת לא אורתודוכסי. בתחילת הדרך של ה-UFC הרבה קראטיסטים נכשלו ולא הוכיחו את אמנות הלחימה הזו כיעילה לעומת דברים קצת יותר סולידיים, כמו אגרוף ואגרוף תאילנדי. עם זאת, אני חושב שזה נבע מבסיס לוקה ואני חושב שאם אתה כן יודע את האמנויות הנוספות האלה ועליהן אתה מוסיף את הקראטה אז זה הופך להיות כלי נשק שלאחרים אין. יש לך כזה צ'יט קוד, כמה מהלכים שאף אחד מהאחרים לא יכול ללמוד בלי להתעמק בקראטה שנים, מה שהם לא יעשו".
כמה אתה באמת משקיע בגיוון ידע הלחימה שלך?
"כל הזמן. למרות שהיד שלי עדיין בהחלמה ועדיין לא חזרה לעצמה לגמרי, אני דואג כל יום להתאמן לפחות 3 אימונים ביום שאחד מהם הוא גראפלינג (טכניקות לחימה שאינן מכות, א.י.), גוף אל גוף, עבודת קרקע, בריחים, אחד שמיועד לסטרייקינג מכות, אגרופים, בעיטות, מרפקים וברכיות ועוד אחד של כושר ואמנויות לחימה שונות".
מהלך כמו של מקגרגור לעבור פתאום לאגרוף קלאסי היה מעניין אותך?
"איגרוף קלאסי לא מעניין אותי כשלעצמו. אבל כשאני בארה"ב אני כן מתאמן אימונים פרטיים באגרוף כל יום. אני מתאגרף בקבוצה שנמנים עליה מתאגרפים בשם ג'יילון ג'קסון וניקו עלי וולש, הנכד של מוחמד עלי. המאמן שלי ג'ימי גיפורד אימן הרבה אלופים באיגרוף קלאסי ובעצם מה-UFC העסיקו אותו כדי להעלות את רמת האיגרוף ב-MMA ובשלב מסוים הוא התחבר לענף ה-MMA, והוביל הרבה לוחמים לאליפות ה-UFC. ככה שכן, אני חייב לעבוד גם על זה".
בעולם ה-MMA ידוע על מקרים חוזרים של שימוש בסמים ממריצים ומשפרי ביצוע. עד כמה זה מפריע לך כלוחם, יש גישה שטוענת שצריך לקחת בחשבון שהעולם הולך לשם ופשוט להטמיע את זה בספורט.
"אני חושב שזו גישה לא נכונה. מאז ש-USADA (הארגון האמריקאי למלחמה בסמים בספורט, א.י.) נכנסו לעניינים והכניסו תוכנית שהיא כמו אולימפית שלוחמים נבדקים 24 שעות ביממה, והם תמיד צריכים להודיע איפה הם נמצאים, להבריז לבדיקה זה כמו להכשל בבדיקה, אז אני חושב שזה כן לוקח צעד ענק קדימה לכיוון שלא יהיו סמים. אני גם חושב שמי שעושה את זה בא מכיוון של חוסר ביטחון ויכולת. מי שאתלט ושומר על עצמו לא צריך את הדברים האלה".
אנחנו רואים שיש התקדמות בזירה הישראלית ב-MMA. חיים גוזלי הוותיק, נועד להט עם הכניסה שלו ל-UFC, וגם אתה. אתה מרגיש שזה כן כוח ישראלי שעולה, שבעוד 10 שנים הישראלים יהיו בקדמת הבמה?
"חיים היה חלוץ של התחום, וכבודו במקומו, והוא בסוף הקריירה שלו. הקרבות האחרונים שלו הם קרבות פרישה. נועד להט הוא חלוץ והיה הראשון ב-UFC המודרני, אבל שוב הוא הדור הנוכחי, דור הביניים. ואני הדור החדש, רק עכשיו התחלתי להלחם, לפני שנה וקצת וניצחתי כבר 4 קרבות בשנה הזו. במשך 4 שנים ניסיתי להלחם בארה"ב והיו לי המון ביטולים והמון מכשולים, אבל הגענו לזה. יש עלייה גדולה בתחום בישראל, אבל כדי לעשות את זה אתה חייב שיהיה לך את הביצים לנסוע לארה"ב ולעשות את זה כמו שצריך".
איך בן אדם קם בבוקר, מחליט שהוא לוחם מקצועני, ומחליט ללכת לארה"ב?
"היום זה מאוד חזק בכל הקטע של המנטורים. אבל אני תמיד גדלתי בקראטה בידיעה שאתה צריך להאמין בעצמך. ואם אתה עושה אותו אז תעשה אותו ב-100 אחוז ולא ב-99 אחוז. על אותו משקל יש לי חבר בשם דניאל לביד שהתאמן איתי שנים ורצה להיות שחקן, טס לארה"ב ועבר לשם כדי ללמוד ועד היום שם. ואני קצת אחריו, הגעתי למצב דומה שאני נכנס עד הסוף לעניין. שם אני מתאמן במכון בשם סינדיקאט, זה מכון שמתאמנים בו הרבה לוחמי UFC, ככה שבכל רגע נתון אתה יכול למצוא לפחות 40 מקצוענים לעבוד איתם, בארץ זה לא המצב".
בהקשר דומה. יש תחושה שהתקשורת מפספסת אותך פה ואת התחום בכלל?
"כן. אבל אני לא חושב שיש מקום להתלונן. אני דואג לעצמי. לחשיפה של עצמי. תמיד נחמד וכיף שיש ארגון מכתבים, אבל אני יודע שזה לא מיינסטרים ואנשים בסופו של דבר ייכתבו על מה שמוכר. ואם לא יקראו את זה, אז אין טעם להתבכיין שייכתבו עלייך".
כן, אבל אנחנו בכל זאת חיים באומה שכמעט כל מי שעבר בצבא, למד לרמה מסוימת קרב מגע. זאת אומרת שיש פה המון אנשים שיש להם זיקה לאיזושהי לחימה בסיסית.
"כל כתבה שעשיתי, אחר כך אמרו לי שהייתה לה חשיפה מאוד גדולה. הרבה מעל הציפיות. וגם בעמוד שלי באינסטגרם ובפייסבוק, אני כל הזמן מקבל הודעות מאנשים. אז כן יש אנשים שמעריכים וכן יש קהל. פשוט צריך שהתקשורת תשים לב".
איך זה באמת מרגיש לעלות לקרב?
"קודם כל אני מניח שזה אינדיבידואלי. אני לא לחוץ לאורך מחנה האימונים. אחרי שביטלו לי כל כך הרבה קרבות, כל פעם שאני יודע שיש לי קרב, אני פשוט שמח ומבסוט. במקום להשתגע מעצבים אני פשוט שר באוטו משמחה שמישהו הולך להילחם איתי. לקראת הקרב יש טיפה לחץ אבל זה טוב, שומר אותך חד. וממש לפני שאני נכנס לזירה אני נכנס למוד של ריכוז. הקרב האחרון שלי היה מול קהל של יותר מ-15,000 איש באצטדיון ענק בלאס וגאס. לא ראיתי אף אחד, לא שמעתי אף אחד. הרגע היחיד שאשכרה שמתי לב לסביבה שלי זה כששמתי לב שיש המון דגלים של ישראל בכל האולם. כל החבר'ה שרו. סימנתי להם עם היד ונשארתי ממוקד, ידעתי שיש לי מטרה ואני הולך לבצע אותה".
הרצליה ולחימה עלו לכותרות הארציות דווקא בהקשר של הג'ודוקא טל פליקר, שטיפס לראש הדירוג הלאומי. מה יש לך להגיד עליו?
"יש לי הכרות מאוד מצומצמת איתו ברמה האישית. הכרנו כמה פעמים כשהיינו בתיכון, כבר אז התרשמתי ממנו כאדם מכובד ואמן לחימה, ואני מאוד מתרשם מההישגים שלו. בעיני הוא הספורטאי מספר 1 בישראל. הוא גם מדורג מספר 1 בענף שלו. מבחינתי טל הוא רמה מטורפת, באמת כל הכבוד לו. יש לו מעריץ".
לעמוד האינסטגרם של לוי
לעמוד הפייסבוק של לוי
