ההשאלה של גוסטבו מרמנטיני להפועל באר־שבע, שהרגיזה את המאמן מנחם קורצקי, הזכירה לי שזו לא הפעם הראשונה שהפועל חדרה "מטפחת" שחקנים ושולחת אותן אחר כך לקבוצות הגדולות. זה גורלן של הקבוצות הקטנות והבינוניות. בניגוד לעבר, שחקנים לא מבלים את כל הקריירה שלהם בקבוצה אחת אלא נודדים בעקבות התהילה והכסף. מועדונים מהדרג השני ומטה לא מצליחים לשמור אצלם את הכוכבים שלהם ולפעמים הם אפילו שמחים למכור אותם תמורת כמה שקלים, או יורו, או דולר או ביטקוין, אם מדובר בבית"ר ירושלים.
אבל אני לא רוצה לכתוב הפעם על שחקני בית שעוברים לקבוצות הגדולות, אלא על כאלה שעשו את הפריצה שלהם בקבוצות הקטנות, ששימשו עבורם תחנת מעבר בדרך לפסגה. זרים שהגיעו במחירי מציאה ונמכרו ביוקר, בוגרי מחלקות נוער של מועדונים גדולים שנשלחו להתחשלות ב"פריפריה" וסתם שחקנים שנדדו מקבוצה לקבוצה. אז קבלו את השחקנים שעברו כאן, בקבוצות השרון, שנחשבות (מה לעשות) בינוניות או קטנות במונחי הכדורגל הישראלי.
כפר־סבא: איגביני
מדובר בשם הבינלאומי הגדול ביותר ששיחק אי פעם בהפועל כפר־סבא. כמובן שאת השם הוא עשה לעצמו בהמשך, אבל את הצעדים הראשונים כשחקן בוגרים מחוץ למולדתו ניגריה הוא עשה באצטדיון לויטה. יעקובו איגביני הגיע למכבי חיפה ב־1999 כשהוא בן 17 (אבל נראה יותר כמו בן 27, למען האמת). הירוקים רצו לשלוח אותו להתחשלות של עונה בקבוצה אחרת, והמועמדת הראשונה לקלוט אותו הייתה עירוני ראשון לציון, אבל המאמן שלה אלישע לוי לא התרשם ממנו משום מה, ואיגביני נחת בכפר־סבא. מימדי גופו המרשימים חיפו על הגיל הצעיר, והחלוץ כבש עד לסיום העונה שישה שערים, שלא עזרו לקבוצה לשרוד בליגה (איכשהו, כל הסיפורים על כפר־סבא מסתיימים בירידה). צחוק הגורל הוא שבשבעת המחזורים האחרונים של העונה אימן את כפר־סבא מי שלא רצה את איגביני בתחילתה – אלישע לוי. בהמשך איגביני לקח עם מכבי חיפה שתי אליפויות ברציפות וההצטיינות שלו בשלב הבתים של ליגת האלופות סידרה לו גם קריירה מפוארת באנגליה בהמשך.
ואפרופו כפר־סבא, חוב מהשבוע שעבר. בכתבה על משפחת אברוצקי נשמט שמו של רוני שניידר, נצר מפואר אף הוא של השושלת זאת. שניידר, בנה של אהובה, אחותם של עמי אברוצקי ומיכה אלמוג, היה חלק מהקבוצה שזכתה בגביע ב־1975 ובהמשך שימש כמאמן הרשמי הראשון של נבחרת הנשים במשך שבע שנים.
הפועל רמת השרון: זהבי
עוד לפני הפצצות השערים במכבי ת"א, גוואנגז'ו והנבחרת, ואפילו לפני ימי הפועל ת"א ופאלרמו, ערן זהבי התחיל את קריירת הבוגרים שלו בהפועל רמה"ש בעונת 2006/7. הוא רשם אמנם שתי הופעות בהפועל ת"א בגביע הטוטו, אבל בחלון ההעברות הוא הושאל לרמת השרון ועזר לה להישאר בליגה הלאומית. כן־כן, לא ליגת האלופות, לא מוקדמות המונדיאל ולא אליפות הולנד – המשימה הראשונה הייתה פשוט לשרוד בליגת המשנה בישראל. בקיץ הפועל ת"א ראתה כי טוב ורצה להחזיר אותו למרות שהסכם ההשאלה היה לעונה וחצי, רמת השרון סירבה והסוגייה נגררה למאבק משפטי ארוך, שבגללו זהבי החל את העונה באיחור. שנה אחר כך הוא כבר חזר להפועל ת"א, והשאר היסטוריה.
הפועל רעננה: ווקאמה
עד היום לא מבינים בטורקיה איך טוני ווקאמה, אחד השחקנים החמים בליגה, שיחק בישראל עד גיל 28. אחרי כמה שנים של התבחבשות בין מספר קבוצות ברומניה, קיבל בקיץ 2013 מאמן רעננה דאז, מנחם קורצקי, קלטת של החלוץ הניגרי ונדלק. ווקאמה סיכם ברעננה, אחר כך ניסה להבריז לקפריסין, אבל בסופו של דבר נחת בארץ, חתם לשלוש שנים ונתן שתי עונות לפנתיאון. כל הקבוצות הגדולות בליגה רדפו אחריו, ומי שזכתה בו – ובגדול – הייתה הפועל באר־שבע, שלקחה הרבה בזכותו שלוש אליפויות ברציפות. בקיץ 2018 ווקאמה נמכר לטרבזונספור הטורקית, שם הוא משתכר יותר ממיליון יורו לעונה.
מכבי הרצליה: ראדי
הרבה לפני שהפך לקבלן אליפויות, הקבוצה הראשונה של מהראן ראדי בליגת העל הייתה מכבי הרצליה, שחזרה ב־2006 לליגה הבכירה והחתימה את הקשר שהסתפק לפני בליגת המשנה. אחרי שנתיים בהרצליה, במהלכן הבקיע שמונה שערים, הוא המשיך לנדוד עד שהתחילה סדרת ששת האליפויות במכבי ת"א ובאר־שבע. באותה עונה ראשונה בהרצליה ראדי שיתף פעולה עם החלוץ הצרפתי יאניק קאמנן, שהרשים ועבר אחר כך למכבי ת"א. גם הבלם וסילי איבאנוב עשה את צעדיו הראשונים בהרצליה לפני שכיכב במכבי חיפה.
