אסתר רוט-שחמורוב אתלטית, רמת השרון
אסתר שחמורוב, לימים אסתר רוט־שחמורוב בזכות נישואיה למאמנה פטר רוט, היא האתלטית הגדולה ביותר שצמחה במדינת ישראל. חמש מדליות זהב ואחת מכסף במשחקי אסיה, שתי מדליות באליפות אסיה, מקום שישי באולימפיאדת מונטריאול בריצת 100 מטר משוכות, הספורטאית הישראלית הראשונה שהשתתפה בגמר אולימפי כלשהו, החזיקה בשיא הישראלי בריצת 100 מטר במשך 46 שנה, כלת פרס ישראל ומדליקת משואה ביום העצמאות.
אסתר מגלמת את החוויה האולימפית הישראלית במלואה – על הצד הטוב שלה, וגם הרע. מאמנה מגיל 14 עמיצור שפירא ז"ל היה בין הנרצחים באולימפיאדת מינכן 1972, משחקים שבהם הגיעה לחצי הגמר בריצות 100 מטר ו־100 מטר משוכות. ארבע שנים לאחר מכן, במונטריאול, היא התכבדה בנשיאת דגל ישראל בטקס הפתיחה, ואחר כך סיימה במקום השישי בגמר 100 מטר, כשהקדימו אותה חמש רצות ממזרח אירופה, אשר שנים לאחר מכן התברר כי חלקן השתמשו בחומרים אסורים. לימים עברה לגור עם בעלה ברמת השרון והייתה במשך שנים מורה לחינוך גופני בבית הספר השרון ברעננה.
יעל ארד ג'ודאית, הרצליה
תארים והישגים באים והולכים, אבל דבר אחד אי אפשר יהיה לקחת מיעל ארד אף פעם – היא תיזכר לעד כספורטאי/ת הישראלי/ת הראשון/נה, גבר או אישה, שזכו במדליה אולימפית. זה קרה בברצלונה 1992, אחרי 40 שנות השתתפות ישראלית במשחקים האולימפיים. מדליית הכסף הזו הייתה השיא הספורטיבי של הקריירה שלה, שכללה מדליות כסף וארד באליפות העולם בג'ודו, וכן זהב ופעמיים ארד באליפות אירופה.
אבל יש שיגידו שהשיא שלה הגיע בנובמבר 2021, כשנבחרה ליו"ר הוועד האולימפי הישראלי, והיא האישה הראשונה והספורטאי/ת הראשון/נה בתפקיד אחרי 70 שנות עסקנים. האדם הראשון שמגיע מהשטח – מזרן הג'ודו, אולם ההתעמלות או מסלול האתלטיקה – עד לפסגת הפירמידה של הספורט הישראלי.
זהבה שמואלי, אתלטית רמת השרון
זהבה שמואלי שברה הרבה תקרות זכוכית בקריירה שלה. ב־1977 השתתפה במרתון הראשון שנערך אי־פעם בארץ והייתה לישראלית הראשונה שמסיימת את הריצה הזו. בתחילת 1981 ניצחה במרתון טבריה אחרי ששיפרה את שיאה הישראלי ביותר מעשר דקות, ובסוף אותה שנה קיזזה עוד שלוש דקות במסגרת מרתון ניו־יורק. ב־1983 השתתפה באליפות העולם הראשונה באתלטיקה שנערכה בהלסינקי, ושנה מאוחר יותר, כשהיא בת 29 ואם לשניים, נטלה חלק באולימפיאדת לוס־אנג'לס, שבה נערך בפעם הראשונה מרתון נשים. בוועד האולימפי החליטו לתת לה את הכבוד לשאת את הדגל בטקס הפתיחה, ולתחרות עצמה הגיעה כשהיא מדורגת במקום הרביעי מהסוף ברשימת 130 המשתתפות, אבל היא סיימה את המרתון במקום ה־30.
ביוני 2000 שמואלי שכלה את בנה אייל שנפטר מדום לב, ולזכרו מתקיים מדי שנה ברמה"ש "מרוץ אייל".
אורנה אוסטפלד כדורסלנית, רמת השרון
במשך הרבה שנים, למעשה עד היום, אורנה אוסטפלד היא שם נרדף לכדורסל הנשים ברמה"ש. שחקנית, מאמנת, מייסדת – הכל. כשחקנית היא נכנסה לספר השיאים של גינס כשקלעה ב־17 בנובמבר 1981 במדי מכבי דרום/רמת־חן 108 נקודות במשחק נגד הפועל מגידו. היא גם זכתה בשני גביעי מדינה, אבל השיא מבחינתה היה עוד לפניה כשהקימה ב־1986 את אגודת הספורט ל.כ.ן (לקידום כדורסל נשים) רמה"ש, בשיתוף עם העמותה שנוסדה במחאה על אפליית משחקי הכדורסל לנשים במכביה ה־12. אוסטפלד לקחה על עצמה את תפקיד המאמנת והובילה את הקבוצה תוך שנתיים מליגה א' לליגה הראשונה, ובהמשך לשש אליפויות, שישה גביעי מדינה והופעה אחת ב־1999 בגמר גביע רונקטי. במקביל היא הייתה ממובילות המאבק לקידום ספורט הנשים, כמו למשל בהשוואת המימון העירוני, ועמדה בראש רשימת מרצ בבחירות למועצת עיריית רמה"ש, בה כיהנה חמש שנים.
גלית דבש כדורעפנית, כפר־סבא
היא אמנם תל־אביבית במקור, אבל מאז שהצטרפה לקבוצת הכדורעף של הפועל כפר־סבא ב־2010 היא הפכה לפנים של המועדון. יש לה ברזומה תשע אליפויות ותשעה גביעים, מתוכם ארבע אליפויות ושלושה גביעים בכפר־סבא. אבל זה לא רק המספרים. היא הגיעה לקבוצה שניצלה מפירוק על ידי עופרה וגרי אברמוביץ', ועזרה להם להניף את המועדון מהתחתית לזכיות בתארים והשתתפות במפעלים האירופיים, כולל ליגת האלופות. קשה לדמיין את הפועל כפר־סבא בכדורעף בלי גלית דבש.
