"אני כבר מתגעגע לרעש הפרקט ולריח הדשא", אומר ניב זהבי (43) מכפר סבא, הכרוז המיתולוגי של הפועל תל אביב כדורסל, וגם הכרוז במשחקי הבית של קבוצת הנשים של רמת השרון, קבוצות הגברים של הפועל חולון ומכבי ראשון לציון (בעונות שבהן זכו באליפות), במשחקי נבחרות ישראל בכדורסל ובכדורגל, במשחקי גמר הגביע והאליפות, בגמר ליגת התיכונים ובחודשים האחרונים שימש גם ככרוז של מכבי עירוני רעננה. בימים כתיקונם זהבי מנחה את כל אירועי הספורט של איגודי הכדורסל, הכדורעף והכדוריד, התאחדות הכדורגל והתאחדות הספורט בבתי הספר. מאז שכל ענפי הספורט בארץ מוקפאים, הקהל בבית והמגרשים דוממים, זהבי מובטל מכל עיסוקיו.
הקול במגרשים
הוא יליד ירוחם ובילדותו הרבה לצפות יחד עם אביו במשחקי כדורגל וכדורסל. זהבי מתנשא לגובה 192 סנטימטרים ומגיל 13 שיחק כדורסל בכמה קבוצות בנגב, והתאמן באקדמיה לכדורסל בווינגייט בהדרכת המאמנים הבכירים ביותר. השחקנים ששיחקו לצידו זוכרים אותו כבדרן וחקיין ומנחה טקסי הסיום של מחנות האימונים. במהלך שירותו הצבאי בחיל רפואה לא הצליח זהבי להתקבל ללהקה צבאית ואחרי שחרורו ירד לאילת ועבד שם בצוות הווי ובידור כמלצר מזמר. כשהצפין לתל אביב המשיך בתחום הבידור, התקבל על ידי הבמאי צדי צרפתי לתפקיד קטן במחזמר "נאסר א־דין" בהבימה, והמשיך לגשת לאודישנים בתיאטרון ובמקביל, לאחר שסיים קורס שדרים וכתבי ספורט, ניסה להתקבל למחלקת הספורט בטלוויזיה החינוכית ולערוץ ספורט1.
הניסיון לא צלח, אבל פגישה עם מנהלת השיווק של הפועל תל אביב בכדורסל דאז ברוריה ביגמן, שזכרה את כישוריו המילוליים מהאקדמיה לכדורסל בווינגייט, שינתה את מסלול הקריירה שלו. ביגמן הציעה לזהבי להיות הכרוז במשחקי הקבוצה במסגרת האירופית ועד מהרה הוא השתלט גם על עמדת הכרוז במשחקי הקבוצה באולם אוסישקין במסגרת הליגה הישראלית. מאז במשך 17 שנה הוא מינף את כישורי ההנחייה והידע הספורטיבי שלו ומשמש ככרוז וכמנחה במסגרות שונות. עד לפני חמש שנים עשה זאת במקביל לעבודתו כסוכן מכירות בחברת סנו. בעזרת הניסיון השיווקי שצבר הצליח במהלך השנים לתקוע יתד בעוד ועוד ענפי ספורט.
אילו תכונות צריך כדי להיות כרוז טוב?
"ידע, אהבה למקצוע, אמביציה, תשוקה ואמונה ביכולתך להלהיב את הקהל. אני מתפקד בעצם כמו שדר, אבל לא לצופים בטלוויזיה או למאזינים ברדיו אלא לקהל במגרשים".
במשחקים במסגרות הבינלאומיות (למשל באליפות אירופה לנבחרות עתודה שנערכה בארץ לפני שנה) מגיע זהבי למגרשים או לאולמות שעה וחצי לפני תחילת המשחק, לומד להכיר את פרצופיהם של השחקנים מהנבחרות השונות, משנן את שמותיהם ומברר איך מבטאים אותם נכון (במיוחד כשמדובר בצ'כית, סרבית, קרואטית או ליטאית, שפה שבה כל שם מורכב מ־15 אותיות). "המשחקים האלה מועברים לעשרות ערוצי טלוויזיה באירופה ואסור לי לטעות", הוא מדגיש ומוסיף בחיוך: "פעם הכינו עליי סרטון שבו בדקו אם אני זוכר בעל פה את כל השמות ומספרי הגופיות".
אחרי שהוא מציג את השחקנים עם כניסתם למגרש, מתיישב זהבי סמוך לשולחן המזכירות, בעמדת צפייה טובה, ומשם הוא מכריז מי מסר, מי קלע, מי עבר עבירה ובעיקר מפעיל את הקהל. "בסך הכל, תפקידי גם להיות לויאלי לקבוצה שאני מייצג ואני צריך לדרבן את הקהל לעודד אותה. בתום אליפות אירופה לנבחרות עתודה אמר עליי מאמן נבחרת ישראל אריאל בית הלחמי: 'הבחור שלט בקהל כמו אמן'. אכן, אני אמן, לא על בימת התיאטרון אלא על בימת הספורט. הרגע המרגש ביותר מבחינתי היה להכריז על נבחרת ישראל כאלופת אירופה, ואחר כך להנחות את טקס הענקת הגביע והמדליות".
אחד המשחקים הזכורים לו במיוחד היה המשחק בין הפועל ירושלים להפועל חולון, במהלכו הודיע לקהל כי ממשלת ישראל דנה באותם רגעים ממש בהסכם להחזרת גלעד שליט. לפני משחק במסגרת הליגה לבתי הספר ניהל את הטקס לזכרו של שמעון פרס שנפטר יום קודם לכן. התרגשות עד דמעות אחזה בו בעת שניהל את הטקס לזכרו של אורי שלף, מנהל קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב. ולהבדיל, בסיום גמר גביע המדינה בכדורסל בין נהריה לירושלים, שנערך לפני כחודשיים וחצי, הודה זהבי ל־11,500 האוהדים משני המחנות על העידוד שנתנו לקבוצותיהם. כל הקהל מחא כפיים בהתלהבות. "לא ברור לי אם מחאו כפיים לעצמם או שמחאו כפיים לי", הוא מחייך.
ללא פרנסה
מרץ־אפריל־מאי היו אמורים להיות החודשים העסוקים ביותר שלו - עם משחקי חצי הגמר ומשחקי הגמר בכדורגל, כדורעף וכדוריד, גמר גביע המדינה בכדורסל לנכים בכסאות גלגלים, והגמרים בחטיבות הביניים בכדורגל, כדורעף וכדוריד. לקראת קמפיין מוקדמות אליפות אירופה בכדורעף שאמור היה להתקיים באוגוסט השנה אך כבר בוטל, מונה זהבי למנהל נבחרת ישראל. בוטלו גם טורניר אליפות אירופה לנערות בכדורסל שהיה אמור להתקיים בארץ בקיץ. "ענפי הספורט הם האחרונים שיחזרו לפעילות", הוא אומר מתוך השלמה עם המציאות. "במיוחד ענפים שיש בהם הרבה קהל".
בינתיים, הוא ובת זוגו רעות (מנהלת צהרון מושבתת) משמשים הורים במשרה מלאה לרוני בת הארבע ולדור בן השנה ורבע. "אנחנו צריכים להביא כסף הביתה. לא מצליחים להבין מתי, כמה ואיך נקבל את המענקים. אנחנו בתחושה שהולכים אל הלא נודע, לאבדון".
בלית ברירה זהבי כבר מחפש עבודות מזדמנות. "אני רוצה לחזור למגרשים, לחוש את האווירה לאחוז במיקרופון, ולהלהיב את הקהל", הוא אומר. ¿
