אצטדיון הי"א באשדוד לבש חג ביום שישי שעבר. פחות מיממה אחרי מופע האימים של הפועל כפר־סבא, התייצבו באותו מגרש א.ס אשדוד ומכבי הרצליה לסוג של קרב צמרת בבית א' של מחוז הדרום בליגה א'. זו לא הייתה הסיבה היחידה למסיבה. לראשונה אחרי שנה של יציעים ריקים עשתה ההתאחדות לכדורגל פיילוט ואפשרה לכ־200 אוהדים לצפות במשחק ולהריח את הדשא מקרוב. הסיבה השנייה היא הופעת אורח של מערכת ה־VAR, שנועדה לתרגל שופטי מסך חדשים לפני שהם קופצים למים העמוקים של ליגת העל.
אלא מה, כמה דקות לפני פתיחת המשחק התברר שאחד המסכים לא עובד. יו"ר הרצליה אריאל שיימן סירב לקבל את רוע הגזירה ואחרי סדרה של השתדלויות, כולל שיחה טלפונית עם מנכ"ל איגוד השופטים יריב טפר, הבעיה נפתרה. השדרים שהעבירו את המשחק בשידור ישיר, לגלגו על שיימן והסבירו שטעויות שיפוט מתאזנות בסופו של דבר. אחרי שלוש דקות בלבד ההתעקשות של שיימן השתלמה לו. חלוץ הרצליה אדיר חליפה פרץ לרחבת אשדוד והבלם אבי מלכה נתקל בו. פנדל? השופט יואב מזרחי רץ למסך ה־VAR ואחרי התלבטות לא ארוכה החליט שכן. חליפה עצמו כבש את הפנדל והמגן דולב אזרואל הוסיף את השני חמש דקות מאוחר יותר – 0:2 שנשמר עד לסיום והעלה את הרצליה זמנית למקום הראשון בטבלה.
קבוצה לא יציבה יש להרצליה העונה. מצד אחד שיימן מצהיר שהוא רוצה לעלות ליגה, ומשחקים כמו זה נגד קבוצת הגלאקטיקוס (בקנה מידה של ליגה א' כמובן) של יובל נעים תומכים בהצהרה שלו. מצד שני, שבוע לפני כן הרצליה הפסידה לאור־יהודה מהחלק התחתון של הטבלה. אז איזו מכבי הרצליה נראה עד לסיום העונה? מבט על סגל השחקנים מראה שלמאמן עידן בראון יש עם מי לעבוד. בחלק האחורי הוא מקבל את הניסיון של אבי איבגי (42) הבלתי נגמר וברק לביא (34) הבלתי מתכלה. בקישור משחק דניאל גרץ, בוגר מחלקת הנוער של מכבי ת"א שצבר ניסיון עשיר בליגה הלאומית, ולצידו הכישרון הצעיר דני רוזנבליט שנשלח מהפועל כפר־סבא כדי לצבור דקות משחק וניסיון. החלוץ רז יצחק גדל בהפועל ת"א, ולני אהרון הוא סיפור בפני עצמו. הבלם שגדל במכבי נתניה רשם שתי עליות רצופות לליגת העל עם הפועל חדרה והפועל כפר־סבא, אבל מה שעניין אותו יותר זה הלימודים (בהצטיינות) במכללת צפון קרוליינה, וגם המשחק בקבוצה המקומית. מי שיש לו עבר בליגה מקצוענית לא יכול לשחק במכללות, ואהרון החליט שהלימודים חשובים לו יותר. העונה הוא המשיך את הלימודים, אבל מכיוון שהם מתקיימים בזום אהרון יכול לשחק במקביל בליגה א' בישראל.
אז מכבי הרצליה נאבקת על העלייה, אבל הקרב האמיתי שלה הוא נגד כוונות האיחוד שמגיעות מכיוון העירייה, או ליתר דיוק מלשכתו של סגן ראש העירייה עופר לוי. ללוי (לא הזמר, אלא כדורגלן העבר ששיחק בין היתר בבני־יהודה) נמאס מהדשדוש של מכבי והפועל הרצליה בליגה השלישית והוא רוצה להקים קבוצה מאוחדת, שתקבל תקציב מוגדל מהעירייה ותחזור בגאון לליגה הלאומית, אם לא למעלה מזה. אני בדרך כלל נגד איחודים מהסוג הזה, כי הם מוחקים את הזהויות של הקבוצות הקודמות אבל מתקשים ליצור זהות לקבוצה החדשה והמאוחדת. הדוגמה הטובה ביותר היא מה שקרה באשדוד. ג'קי בן־זקן, אז נציג העירייה, הביא לאיחוד של הפועל ועירוני ולמעשה העלים אותן למורת רוחם של האוהדים, שהמשחק החשוב ביותר שלהם בכל עונה היה הדרבי. הקבוצה המאוחדת לא תפסה תאוצה ממשית עד היום מבחינת האוהדים, שנשארו נאמנים לאהבות הישנות שלהם. בשנים האחרונות הם החזירו לחיים את הפועל (א.ס, או "אדומים" כפי שהם קוראים לקבוצה) ועירוני (שנקראת היום מכבי), ותראו את איזה משחקי דרבי חמים היו ביניהם בשנים האחרונות.
בהרצליה הסיפור דומה, אבל שונה בכמה היבטים. ראשית, האוהדים. מכבי הרצליה ירדה מליגת העל לפני 13 שנה ומאז איבדה את רוב האוהדים שליוו אותה בליגה הראשונה. נשארו רק כמה מקורבים. הפועל הרצליה רשמה את העונה האחרונה שלה בליגה הבכירה אי־שם ב־1945 ומאז לא הצליחה להטביע את חותמה בכדורגל הישראלי. ולכן במקרה הזה, שלא כמו באשדוד, לא יקרה כלום לדעתי אם תקום קבוצה מאוחדת. להפך, עם תקציב מוגדל ותמיכה של העירייה היא תוכל לתת פייט לפחות להפועל רמה"ש והפועל רעננה.
הבעיה היא ההיבט שני. ג'קי בן־זקן נאבק בזמן האיחוד באשדוד (ולמעשה עד היום) עם האוהדים, אבל הצליח לנצח אותם. המאבק של עופר לוי בהרצליה הוא לא עם האוהדים (כי הם לא קיימים) אלא עם העסקנים – וזה כבר סיפור שונה לחלוטין. שיימן (מהצד של מכבי) ואלי חיו חמו (מהצד של הפועל) נאבקים באיחוד הזה ויש להם יותר כוח מאשר לאלפי אוהדים. השורה התחתונה היא שאיחוד בהרצליה הוא הכרחי, אבל בלתי אפשרי.
על מוטיבציה ואיכות
ובינתיים בהפועל כפר־סבא התגלו סימני חיים. זרם מים קטן באדמה היבשה. לא חצי הכוס המלאה, אבל כמה טיפות בתחתית שלה. שיחות הנזיפה של יצחק שום שינו כנראה משהו, ונגד הפועל חיפה אפשר היה לראות שחקנים נחושים יותר שרצו יותר, תרתי משמע. יותר לחימה, יותר תאקלים, יותר מאבקים על כדורים ואפילו קצת יותר כדורגל. אבל, וכאן יש אבל גדול, כל שיחות המוטיבציה בעולם לא יצליחו להפוך שחקן לאיכותי יותר. עדיין היו בעיות במסירה האחרונה ובדיוק ליד השער. יותר מדי איבודי כדור וטעויות שטותיות. ועם כל זה, שום דבר לא אבוד. קודם כל, כי גם יתר הקבוצות בתחתית הן לא אתלטיקו מדריד או מנצ'סטר סיטי (וגם הן מאבדות נקודות מדי פעם), ודבר שני: כפר־סבא הוכיחה בעבר, גם העונה וגם בכלל, שהיא מסוגלת להתעלות ברגעים מסוימים ולקחת את הנקודות שיקפיצו אותה למעלה. מתי זה יקרה שוב? נקווה שבקרוב.
