עונת הכדורגל 2021/22 הסתיימה, ננעלה ותמה באופן רשמי וסופי. מכבי נתניה סיימה אותה עם כרטיס לאירופה, הפועל חדרה העבירה אותה בכיף בלי מאבקי הישרדות, הפועל כפר־סבא פיספסה אותה לחלוטין, הפועל רמה"ש הבטיחה עוד עונה בלאומית, ואילו מכבי והפועל הרצליה קיבלו שכנה חדשה בליגה א' – הפועל רעננה. בנוער, חדרה שרדה בליגת העל, נתניה ורעננה התבססו במרכז הטבלה, כפר־סבא חזרה ללאומית ובמקומה עלתה רמה"ש. אבל מעבר לכרוניקה, לעולות וליורדות, לשמחה ולעצב, היו בעונה הזו כמה תופעות חדשות, חלקן מתחדשות, שקשורות לקבוצות השרון – אבל לא רק.
הלוחשים לשופטים
בני לם כעס בשבוע שעבר על שחקני הפועל ת"א אחרי ה־0:0 נגד מכבי נתניה ואמר: "איינבינדר שומר אישית על השופט. אליאס עם הצגות, ביטון עם הצגות, אי אפשר לשחק ככה כדורגל". האדומים מיהרו לענות לו: "אתה עדיין לא מוריניו. תהיה צנוע, אף מאמן בליגת העל לא מדבר ככה". לם התכוון לתופעה שהרחבה העונה, גם בארץ וגם בעולם. אני קורא לתופעה הזאת: הלוחשים לשופטים. זו כבר הפכה למכה של ממש. אחרי כל שריקה של השופט מתגודדים מסביבו כמה שחקנים ומנסים לשנות דעתו, כשבמקביל המאמן שלהם עושה על הקווים תנועות של מתעמלת אמנותית, רק בלי הסרט. תגידו את האמת, ראיתם פעם משחק שבו השופט אמר לשחקנים אחרי ההתנפלות עליו: "וואלה, יש טעם בדבריכם המלומדים, אני חושב שאשנה את דעתי ואפסוק לטובתכם. עימכם הסליחה"? לא קרה וגם לא יקרה.
הסיבה לתופעה הזאת היא כניסת ה־VAR לחיינו הספורטיביים. במקרים של הבקעת שערים, פסיקות לפנדלים ושליפת כרטיסים אדומים, שופטי המסך בודקים אוטומטית את האירועים ולוקח זמן עד שהשופט מחדש את המשחק. את הזמן הזה מנצלים השחקנים כדי להתאסף סביב השופט, שניצב עם האצבע על האוזנייה, ולהוסיף את הטיעונים שלהם. ההשהיה הזאת מתפרשת כהססנות של השופטים, והשחקנים חושבים שאפשר להיכנס לסדק הזה ולהשפיע על השופט. וחוץ מזה, במילא המילה האחרונה כבר לא שלו, הוא שומע בקולו של האיש הקטן שבאוזן, אז למה לא להוסיף לחישות משל עצמם. המאמנים, כאמור, מוסיפים את שלהם, והמהדרים מקפידים ללוות את השופט לעמדת ה־VAR ולהמשיך לשטוח באוזניו את טענותיהם גם כשהאיש עם המשרוקית צופה בעצמו בשידורים חוזרים של האירועים.
על האוזן
נחזור לבני לם. נכון שהוא ירד על איינבינדר והלחישות שלו לשופטים, אבל זה לא בגלל שהוא מתנגד עקרונית לתופעה. להפך, כמה ימים לפני כן הוא כעס על השחקנים שלו, שוויתרו בקלות מדי כאשר השופט שרק נגדם לפנדל במשחק נגד מכבי ת"א, ואמר: "למה לנו אין שחקן כמו איינבינדר, שיישב על האוזן של השופט?". דברים שרואים משם...
ואם כבר בענייני שופטים עסקינן, חבל שככה מסתיימת הקריירה המפוארת של לירן ליאני, תושב כפר־סבא. ליאני נחשב במשך שנים לשופט הטוב בארץ והיה הפרזנטור של איגוד השופטים, אבל בהמשך הוא הסתכסך עם חלק מראשיו ואת העונה הנוכחית, האחרונה לפני הפרישה, הוא לא יזכור לחיוב. זה התחיל עם המשחק במחזור הראשון בין בית"ר ירושלים להפועל באר־שבע בטדי, כשסירב לקבל את המלצת שופט ה־VAR אלי חכמון לשרוק לפנדל (מה שהוביל אחר כך לפרשת ההדלפה של השיחה בים השופטים במערכת הקשר), ומשם רק הידרדר. השיא היה כשסירב לקבל את המינוי לשפוט בחצי גמר הגביע, כי חשב שבעונת הפרישה מגיע לו לשפוט בגמר. כך חולפת תהילת עולם.
סחרחרת המאמנים
מעמד המאמנים בנסיגה, וזה לא דבר, אבל נדמה שהעונה הוא הגיע לשפל חדש. ואם נדמה לכם שהגענו כבר לתחתית הבור, אז לפני פתיחת עונת המלפפונים של השנה נראה שיש כאלה שהצטיידו באתי חפירה כדי להמשיך ולהעמיק את הבור הזה. 26 מאמנים עמדו העונה על הקווים ב־14 קבוצות ליגת על ו־33 עשו זאת ב־16 קבוצות הליגה הלאומית, בלי לקחת עוד בחשבון מאמנים זמניים שבאו למלא מקום למחזור אחד או שניים. מאמן בליגת העל החזיק בממוצע בתפקידו במשך 18.3 מחזורים, ובלאומית אפילו פחות – 17.9. כלומר, חצי עונה בערך. מתישהו בסביבות דצמבר־ינואר בעלי הבית עושים חישוב מסלול מחדש, ויחד עם פתיחת חלון ההעברות (אליו עוד נגיע בהמשך) הם זורקים דרכו החוצה גם את המאמן.
אז מי אשם, האוהדים הלוחצים, הבעלים הנלחצים או המאמנים הלחוצים ממילא? התשובה היא גם וגם וגם, אבל התופעה הזאת קיימת גם בקבוצות בלי הרבה קהל, כאלה שלא נמצאות בבעלות פרטית וגם אצל מאמנים ותיקים, שאמורים להיות מנוסים במצבים כאלה. כל העסק נמצא פשוט במערבולת אחת גדולה, שלא קשורה לתוצאות ולמעשה לא קשורה לכלום. ארבע מבין חמש קבוצות השרון בשתי הליגות העליונות החליפו העונה מאמנים, והתוצאות מעורבות. בנתניה זה הצליח מעל ומעבר כשבני לם ממש הפך את הקבוצה, בכפר־סבא זה לא שינה כלום והקבוצה המשיכה עם אותן תוצאות בינוניות, רמה"ש קיבלה בוסט קטן שלא ממש שינה את התמונה, ברעננה זה עזר לפרק זמן מסוים אבל איך זה נגמר כולם יודעים. חדרה, היחידה שלא החליפה מאמן, הרוויחה יציבות ועונה רגועה.
היו גם מקרים הזויים כמו החתימה של רומן זולו ברעננה לשני מחזורים בלבד, הירידה של המנהלים המקצועיים לקווים (ברק יצחקי, אליניב ברדה ועומר גולן) הפינג פונג בא.ס אשדוד בין רוני אוואט לעידן שריקי, הפיטורים התזזיתיים בכפר־קאסם שהסתיימו עם החטאת פנדל בדקה ה־90 של העונה ועוד. והייתה גם תופעת החתמת מאמנים מקבוצות אחרות עוד לפני שהעונה הסתיימה. איזי שרצקי התחיל בזה עם מנחם קורצקי שנשלף מחדרה, אשר מינתה בעצמה את ניר ברקוביץ' בזמן שהוא נאבק עם קבוצתו נס־ציונה על כרטיס לליגת העל. ואם אתם חושבים שזה ייעצר בעונה הבאה, קיבלנו כבר דוגמית למה שהולך לקרות עם סיבוב הפרסה של ברקוביץ', שעזב את חדרה עוד לפני שהפסיק להכניס לווייז את כתובת מגרש האימונים שלה.
חלון האשליות
בחודש אוקטובר נסגר חלון ההעברות הראשון של העונה ובינואר נפתח השני. בין לבין עסוקים בעלי הקבוצות והמאמנים בניסיונות להסביר לאוהדים הזועמים איך תשתנה הקבוצה שלהם אחרי שיאפשרו להם להחתים שחקנים חדשים. ומה קורה בפועל? הקבוצות אכן מחתימות כמה שחקנים, משחררות אחרים ובעיקר מצפות לניסים, שלא מגיעים. בואו נראה מה עשו הקבוצות שלנו בינואר האחרון. ההחתמה הגדולה של מכבי נתניה הייתה יובל אשכנזי, שהגיע ממכבי חיפה ופתח את הקדנציה אצל בני לם בסערה, אבל בהמשך הוא דעך והפך לשחקן מחליף קבוע שלא ממש משפיע. לעומתו, הגנאי פטריק טוומאסי הגיע מתחת לרדאר והתברר כבינגו עם שבעה שערים ב־15 משחקים.
בחדרה הכיוון היה אחד: החוצה. אורן גולן הבין לאן העונה הזאת הולכת וביצע שיחרור המוני, שהשיא שלו היה העברתו של גוסטבו מרמנטיני להפועל באר־שבע, עיסקה שבוצעה מאחורי גבו של קורצקי וסימנה את תחילת הסוף של דרכו במועדון. עומר פדידה עבר לנוף הגליל, אבל לא הצליח להציל אותה מירידה. אולי הגיע הזמן שיבין שלא משנה מה הוא יעשה, המקום הכי טוב שלו של בכפר־סבא.
בלי תקציב
כפר־סבא עצמה נתקעה בחלון ההעברות בלי תקציב לחיזוק, ולמעשה אפילו נדרשה לקצץ בעלויות. עידו דוידוב, אחד השחקנים המרכזיים שלה, עבר להפועל פ"ת; גיל יצחק, בעל השכר הגבוה במועדון, כבר סיכם באום אל־פאחם אבל ירון הוכנבוים הטיל וטו; דן עזריה, פעם שחקן מפתח, עבר לבית"ר ירושלים והפך לאקס פקטור של יוסי אבוקסיס. הרכש המשמעותי היחיד היה אלון בוזורגי, שהיה אמור אמור לעבות את ההתקפה, אבל סיפק את המספר העגול של 0 שערים בעשר הופעות. רמה"ש ורעננה די הסתפקו במה שהיה לכן ולא שינו יותר מדי.
וזה לא רק בשרון. קשה למצוא העברה אחת שעשתה את ההבדל בחלון ההעברות של ינואר, אולי חוץ מההגעה של ג'ורג'ה יובאנוביץ' למכבי ת"א, אבל גם איתו היא לא הגיעה לכלום.
