איך נראו הפרסומות בימים הראשונים של טרום הקמת המדינה? התערוכה "ועכשיו לפרסומות" מציצה אל הרגלי הצריכה של התושבים, שקנו את האוכל מתובל בציונות במיטבה.
"הפרסום הישראלי היה שם בעת רגיעה ומלחמה, מה שכמובן השפיע על שפת הכתיבה והעיצוב", אומר צחי צימט, יועץ ומרצה בתחום הפרסום והשיווק.
"הסיסמאות נשמעו מיליטנטיות על גבול הציווי, חיילים תמיד חיממו את הלב, היו מגוון סיגריות מקומיות, אוכל, משקאות ישראליים, הפרסום דיבר על הצנע ויישובי הספר ועל תרבות צריכה מינימליסטית.
"במסע היסטורי אל הפרסום הישראלי, השינוי הגדול החל בשנות ה־30 עם עליית הייקים מאירופה, כשהגיעו מעצבים, כותבים ואנשים שעסקו בפרסום. הם הגיעו לעולם של מותגים מקומיים גאים וכמעט יחידים ללא תחרות. המסרים היו 'לאומיים' ודיברו לציבור רחב מאוד, בניגוד מוחלט לדיוק ולמיקוד בפרסום העכשווי".
בתערוכה מוצגות עבודות של משרדים שונים ובהם "פרסום או.קיי", "פרסום צימט", "פרסום רייצס", "פרסום יעקבסון", "הרמן יעקבי", "פרסום מלניק", "פרסום וליש" ו"פרסום אטלינגר". עיקר המפרסמים היו חברות ומפעלים שהחלו להתבסס במשק ובכלכלה, והמוטו היה יושר פרסומי והקניית הרגלי צריכה חדשים לחיי היום יום.
"מי חלם אז על פוטושופ?", אומר צימט. "רוב עבודת הגרפיקה בוצעה ידנית, ואיש לא חלם על דוגמנים מלוטשים. בשנים האחרונות עולם הפרסום בארץ ובעולם מנסה מדי פעם להפתיע עם פרזנטורים שנראים כמוני וכמוכם, והציבור מגיב באהבה.
"אי שם בתחילת שנות ה־90, עם כניסת הטלוויזיה המסחרית והמותגים העולמיים, הפרסום המקומי החל לאבד מהישראליות והחן המקומי שלו, הגלובליזציה הפרסומית הכניסה טעם של חו"ל ואנגלית שכאילו נשמעת או מצטלמת טוב יותר בפרסום".
התערוכה, פרי עבודה משותפת של "ארגון עולי מרכז אירופה" ו"המוזאון ליהדות דוברת גרמנית, מרכז מורשת הייקים", מציגה מבחר חלקי אך מייצג של התקופה. אחדים מהמפעלים ומהמוצרים לא שרדו בתלאות הזמן, אך לא מעטים מהם, כמו "פריגת", "אסם", "תנובה", "טמפו", "עלית", "שטראוס", "שמן", "דובק" ו"בירה נשר" קיימים עד היום.
התערוכה מוצגת בפארק התעשייה תפן. נעילה: 12.9.
