זוג הורים וששת ילדיהם – בני 13, 12, 10, 6, 3 וחצי שנה, מתגוררים זה כמעט שבועיים בסוכה שהקימו על הרחבה שמול אגף הרווחה של עיריית רמת השרון. בתוך הסוכה שני מזרנים, שמיכות וכריות, ומחוצה לה כמה כסאות וערימת בגדים. רוב חפציהם פונו יחד איתם מדירת "עמידר" שאליה פלשו לפני כחודש. הם לא מחוברים לזרם החשמל, את ילדיהם הם שוטפים בצינור המחובר לברז גינה, ומשתמשים בשירותים שבתוך משרדי האגף.
כשסיפורה של המשפחה הופץ על ידי אחד השכנים בקבוצות פייסבוק החלו תושבים, בהם גם נציגי חב"ד, להביא להם אוכל מבושל. כשעובדי אגף הרווחה דרשו מהמשטרה לפנותם הם הזיזו את הסוכה לפינה מרוחקת יותר. "אני לא מפריע לחניה, אולי מפריע להם בעיניים", אומר אב המשפחה ישראל לוי, "זוהי מחאה לגיטימית, זכותו של כל אזרח להפגין ואי אפשר לקחת אותה ממנו".
ישראל (36) יליד שכונת מורשה, בוגר בית הספר "אורנים", חטיבת נווה מגן ובית הספר "אנקורי" ברעננה, שיפוצניק מובטל; לפני 15 שנה נשא לאישה את מעיין (36), ילידת מושב נווה ימין, בוגרת תיכון "עמיאסף" וחוזרת בתשובה. הילדים מתחנכים במסגרות חרדיות. מדי פעם עבדה כמטפלת. זה שנים שהם מתפרנסים מקצבת ביטוח לאומי בסך 6,000 שקל ומקבלים סיוע לשכר דירה ממשרד השיכון והבינוי בסך 3,900 שקל.
בשלוש השנים האחרונות התגוררו בבית ישן בן שני חדרים ומטבח וסביבו חצר גדולה. הילדים ישנו בחדר אחד במיטות קומתיים. שכר הדירה – 4,500 שקל, קצת גבוה מהסכום שהוקצב על ידי משרד השיכון. זה תקופה ארוכה שלוי לא עובד. חצי שנה לפני הסגר פוטר מעבודתו בחנות, ומאז הסגר הוא לא מצליח להשיג עבודות בתחום השיפוצים. כך מצא עצמו בחובות שהצטברו במשך השנים והגיעו ל־400 אלף שקל – להוצאה לפועל, לבנק, לעירייה, לחברת החשמל. הוא לא הצליח להגיע להסדר חובות, הבנק עיקל את ההקצבה ממשרד השיכון, והתוצאה: הוא לא שילם שכר דירה במשך שלושה חודשים ובעלת הבית הוציאה צו פינוי.
לאחר שפונו מהבית הציעו להם "עמידר" ומחלקת הרווחה פתרון זמני בדירה בקומה הרביעית ברחוב אילת, אך הם סירבו.
"זה 11 שנה אנחנו בראש רשימת הזכאים, אך לא נמצאה עבורנו דירה ציבורית שאנחנו עונים על הקריטריונים שלה", אומר האב. בתקופה הזו עברנו 18-17 דירות. לפני חמש וחצי שנים חתמנו על הסכם עם 'עמידר' לקבלת דירה בהוד השרון, אך החברה ביטלה אותו בטענה שהדירה הוצעה לנו בטעות, והכניסו דיירת אחרת. הגשתי עתירה לבית המשפט והשופט ביקש מ'עמידר' למצוא לנו פתרון תוך שנה וחצי".
לפני כחודש, לאחר שפונו מהבית וסירבו לעבור לרחוב אילת, ביקשו להיכנס לאחת מדירות "עמידר" במורשה שעומדות פנויות כבר שנתיים-שלוש. כשנדחתה בקשתם הם פלשו לדירת קרקע ברחוב לכיש, דירה המיועדת רק לנכים המרותקים למיטתם. ימים אחדים לאחר הפלישה הגיע צוות הפינוי בלוויית שוטרים. מאז הם ברחוב.
למה לא נכנסתם לדירה ברחוב אילת?
"בבניין הזה מתגורר דייר בעייתי ואנחנו לא מוכנים לסכן את ילדינו".
לישראל טענות רבות גם למנהלת אגף הרווחה בעירייה, שלטענתו לא עשתה די כדי לסייע: "למה נתת להם יד לפנות אותנו?" לדבריו, העובדות הסוציאליות נמנעות מלגשת אליהם כדי לבדוק את מצבם.
מחברת "עמידר" ומשרד השיכון והבינוי נמסר בתגובה: "אנו מלווים את המשפחה ומבינים את צורכיה, כך בשיתוף העירייה איתרנו עבורם דירה מרווחת בשכירות, וזאת עד למועד בו תתפנה דירת קבע המתאימה עבורם, במאגר הדיור הציבורי - שהינו כידוע מוגבל מאוד. להפתעתנו, לאחר אישורם ומתן ערבות מצד המדינה לשכירת הדירה - המשפחה חזרה בה. נדגיש כי המשפחה זכאית לסיוע בשכר דירה בגובה של 3,900 שקלים מדי חודש, וממוקמת ראשונה בתור לדירה, אולם כאמור, בשלב זה לא קיימת דירה פנויה מתאימה בעיר רמת השרון.
"פלישה לדירה, למרות הנסיבות המצערות, היא עבירה על החוק וחשוב להבהיר שדירות קרקע, כמו הדירה שאליה פלשה המשפחה, משוריינות לנכים רתוקים הזכאים לדיור ציבורי, וממתינים לתורם לקבלת דירת קבע. נמשיך לעמוד לרשותם ככל שידרש".
מעיריית רמת השרון נמסר בתגובה: "שירותי הרווחה של רמת השרון עושים ככל הניתן על מנת לסייע למשפחה ובכלל זה הוצא להם פינוי זמני למלונית לזמן מה. לצערנו אנחנו יכולים לספק פתרונות זמניים בלבד. הפתרון האמיתי נמצא בין המשפחה לבין משרד השיכון וחברת עמידר ואנו מקווים שתימצא הדרך בא המשפחה תצא במהרה מהרחוב ותעבור לדיור קבע בין אם בשכירות או במסגרת הדיור הציבורי".