"לפני כמה חודשים ראיתי כתבה בטלוויזיה על פרסום סקר, שעל-פיו, תשעה מתוך עשרה זוגות הורים לילדים 'רגילים' לא מוכנים שילדם ישחק או יתרועע עם ילד עם צרכים מיוחדים. בכתבה צוין שבעקבות הממצאים הוקם מיזם ארצי ששמו 'יש לי חבר מיוחד'. הורים לילדים רגילים יוזמים מפגשים עם ילדים עם צרכים מיוחדים. אימא שלי כתבה שאשמח להכיר נער מיוחד ולהיות לו לחברה. אמו של שחר פנתה אלינו, ומאז אנחנו חברים טובים שנפגשים על בסיס קבוע".
כך מספרת נטע סול (12) תושבת נווה עמל בהרצליה ותלמידת כיתה ז' בחטיבת "יד גיורא". סול גם פעילה בשבט "דקר" של צופי ים, משתתפת בחוג סיירות, מנגנת בגיטרה ואחת לשבוע נפגשת לשיחה ולמשחק עם שחר ציפורי (13), נער אוטיסט ממושב רשפון.
שחר, תלמיד כיתת תקשורת בחטיבת "בן גוריון בהרצליה", אובחן כאוטיסט בגיל שנה ועשרה חודשים, ולא דיבר מילה עד גיל חמש. "היינו בטוחים שלא ידבר ועבדנו קשה מאוד עם קלינאית תקשורת, והיא זו שהצילה אותנו", מספרת אמו, נטע ציפורי פורת. "במשך שש שנים הוא טופל בריפוי בעיסוק ובהידרותרפיה, וכיום מגיעה אליו פעמיים בשבוע מנתחת התנהגות — אישה מופלאה שמלמדת אותו להבין סיטואציות חברתיות, מלמדת אותו להשתמש בחוזקות שלו עם חבריו, לשחק משחקי קופסה, דמקה ועוד.
"פעם בשבוע הוא רוכב על סוסים, רכיבה טיפולית, שוחה בקבוצת צרכים מיוחדים בבריכת אפולוניה, ופעמיים בשבוע משתתף בפעילויות של צופי ים בהרצליה. הוא יוצא לשיט מפרשיות, חותר בקיאקים, ומתגבר על בעיה רפואית מולדת ביד שמאל, שמקשה עליו להפעיל את היד. הוא נלחם כאריה. לפעמים הוא יוצא למחנה של צופי ים — לילה או שניים מחוץ לבית, ואין לתאר לכמה אחריות ובגרות נזקקים מדריכי קבוצת הצרכים המיוחדים, שאמונים על מתן התרופות הפסיכיאטריות שמאפשרות לו רוגע ואיזון".
למרות שלל הטיפולים והפעילויות שלו, שחר משווע לחברים. "אני תמיד חווה את בדידותו", אומרת אמו, "אין לו חברים שנכנסים אל כותלי ביתנו. כשהוא רואה את החברים של שלוש אחיותיו מבקרים אצלנו, הוא מתמלא עצב. כשנטע באה — בעבורו זה אור גדול. פרוז'קטור באפלה".
שחר ונטע נפגשים בכל יום חמישי, גם בחופשים, ובמשך שעתיים משוחחים, אוכלים, משחקים משחקי קופסה ודמקה, מטיילים במטע הזיתים הסמוך לבית, משחקים מסירות בכדור. "בתחילת המפגש הראשון", נזכרת נטע, "שחר קצת התבייש, אבל תוך כדי שיחה התברר שיש לנו עיסוק משותף: שנינו חניכים בשבט צופי הים של הרצליה. זה סייע כמובן להתקרבות שבינינו. לאט לאט הוא נפתח אליי, ובכל מפגש אני רואה את ההתקדמות שלו מבחינת יכולת הביטוי ומיומנות השיחה. בפגישות ראשונות היה משיב במילה על כל שאלה שלי. איך היה בבית הספר? טוב. מה עשיתם? למדנו. כיום הוא כבר מסוגל לפרט מה הוא למד, אפילו מאילו ספרים הוא לומד".
"בהתחלה מנתחת ההתנהגות שלנו תיווכה ביניהם", מספרת האם, "היא כיוונה את נטע כיצד להגיב ברגעי הקושי של שחר, כיצד להעצים אותו בנקודות החוזק שלו. נטע נמצאת בקשר יום-יומי עם שחר. היא כותבת לו בווטסאפ, מצלצלת, ומתייחסת אליו כאל חבר רגיל".
מדי פעם הם מתראים גם במועדון השבט של צופי הים. "אני רואה אותו שם ואומרת לו שלום", אומרת נטע, "מדי פעם משלבים בפעילות של הקבוצה שלנו ילד מקבוצת הילדים עם הצרכים המיוחדים, אבל עד היום לא יצא לי ולשחר להיות יחד בפעילות". "נטע נטעה בו כוחות ואמונה בעצמו", אומרת אמו של שחר, ומגלה: "בזכותה הוא כבר ביקש לעבור לקבוצתה 'הרגילה', וכך יקרה החל מהשבוע הבא. שחר על גג העולם. הוא חש שווה בין שווים, וזאת המתנה הכי גדולה שילד עם צרכים מיוחדים יכול לקבל. מתנה בדמותה של נטע סול".
נטע, מה המפגשים הללו תורמים לך?
"יש לי הרבה חברים וחברות, ומבחינתי להיפגש עם שחר זה כמו להיפגש עם כל חבר, אבל בנוסף, המפגשים האלה מחזקים אצלי את ערך קבלת האחר ואת ערכי ההתנדבות והתרומה לקהילה".
"נוצרה ביניהם חברות כנה ומהממת", אומרת אמו של שחר. "לא רק שחר נתרם, גם נטע נתרמת באופן מעורר השראה. היא דוגמה ומופת כיצד אמורה להיראות חברה בריאה, מכילה ותומכת, שבה החלש אינו מסתתר אלא מואר. נטע מאירה את שחר. בקרוב היא תוזמן לישיבת מועצת העיר הרצליה כדי לשתף את חברי המועצה בסיפורה, ולעורר עוד בני נוער למעשים טובים".
