בלי שתשימו לב, הם יהיו בכל מקום. יחלקו אתכם שולחן במשרדי הייטק, יעמדו בראש פרויקטים חברתיים חובקי ערים, ירצו לכם על יזמות ומנהיגות, ואם יתמזל מזלם — יביטו אליכם מדפי העיתון כשירשמו סטארט-אפ חדש. קבלו אותם: "דור ה-Z", "דור המסכים" או "דור הפלזמה". מתבגרים מהר מדיי? מכורים לרשתות החברתיות? חסרי סבלנות? נכון. אבל באותו הזמן, ילידי השנים 2005-1995 גם שועטים קדימה, מחזיקים בגישה לרוב המידע שסביבנו, ובעיקר לא פוחדים להתבגר.
כמה צעירים מהשרון, שמיניסטים, שעוד רגע יוצאים אל העולם הגדול, סיפרו השבוע על האתגר שקיבלו על עצמם — לארגן את נשפי הסיום, ומה באמת יוצא להם מזה. ניסיון חשוב ביזמות, למשל.
נשפי הסיום של השמיניסטים אינם זוכים לאהדה, בשנים האחרונות, בעיקר לא מכיוון המבוגרים, שמשוכנעים כי מדובר בראוותנות ובפזרנות. אלא שבצד זאת, ככל שמביטים פנימה אל תהליכי הארגון והחשיבה, מתגלים היבטים חיוביים יותר. כאלה המעידים על דאגה לחלש, על אחריות חברתית, על יכולות ארגון יוצאות דופן לילדים בני 17, ובעיקר: על שאיפה מבורכת להפוך חלום למציאות.
“אני בן-אדם שאוהב לקחת יוזמה, לעשות פרויקטים ולנהל בחיי היום-יום", אומרת גל הורוביץ, שמיניסטית שעומדת בראש תכנון הנשף בתיכון הכפר הירוק שברמת השרון. "רציתי שתהיה לי אמירה בנשף הסיום של השכבה שלי. הזדמנות לראות איך אני מצליחה לקחת פרויקט ולהוציא אותו לפועל".
גם שליו כהן מתיכון "הראשונים" קיבל על עצמו את תכנון הנשף. עם החברים טליה אבן עזרא, רום אזולאי, עדי פלג ואריאל מושקוביץ הוא התמודד עם האתגרים הלא-פשוטים. "זה כאב ראש, וזה לרדוף אחרי אנשים, וזה תופס חלק גדול מהזמן האישי, אבל אילו לא היינו עושים את זה, כנראה לא היה נשף. היה לנו חשוב שיהיה נשף, כי זה אירוע חובה בכל סיום בית ספר. אנחנו מסיימים תיכון, מסיימים את הלימודים. זאת שבירת דיסטנס, והזדמנות להסיר מחסומים מול אנשים שלא יצא לך לבלות אִתם במהלך התיכון".
יזמים צעירים
נשפי הסיום הגיעו ארצה מארצות הברית לפני קרוב לשני עשורים, אך נראה, שככל שחולפות השנים, הם מקבלים כאן מעמד של תושבי קבע. מה מוביל את הנוער הישראלי לארגן הפקת ענק בתקציב של עשרות אלפי שקלים, כזאת שיש שֶׁיְכַנוּ "מוגזמת ופומפוזית"? לקצב ההתבגרות המהיר היום יש חלק מכריע בכך. שרון כהן, מורה ומרצה בתחום החינוך והיחסים, מסביר: "דור ה-Z חשוף הרבה יותר מאי פעם למה שמבוגרים עושים. אם בעבר בני הנוער היו זקוקים למתווך בוגר, כדי לעשות דברים, כי למתווך הייתה נגישות לכרטיסי אשראי או לתכנים, היום הכול נמצא בכף ידם. החוויה של הבגרות, ושל האמונה ש'אני בוגר ואני מסוגל' גבוהה הרבה יותר מאי פעם, בזכות הנגישות שלהם לכל מה שנמצא סביבם".
לסגור חוזים עם בעלי מקצוע, לדאוג להעברת תשלומים ולנהל משא ומתן מול ספקים. נראה, כי בעולמנו, נערים בני 18 כבר מסוגלים לכך. "ההתמודדות הזאת הייתה עולם שונה לגמרי ממה שאני מכירה", מספרת גל מהכפר הירוק. "מאחר שאת 'כולה' נערה בכיתה י"ב, המון אנשים ינסו לנצל את זה. קיבלתי גם עזרה מאימא ומאבא, ומהורים אחרים שמבינים בחוזים, כדי שלא ינסו 'לעבוד' עלינו".
אפשר להגיד שלמדת דבר או שניים על עולם העסקים?
"אני חושבת שהדבר העיקרי שלמדתי זה שדד-ליין זה דבר חשוב מאוד. היו לנו המון דדליינים שאני ויתר הנציגים היינו צריכים לעמוד בהם, וזה היה מסובך מאוד. וגם לקרוא את כל האותיות הכי קטנות בחוזים. אלה אתגרים שלא נתקלתי בהם לפני כן".
לא שאלה של כסף
פעמים רבות נשמעת הטענה, כי התשלום על הוצאות הנשף נופל על כתפי ההורים, מה שמציג את בני הנוער באור בזבזני, ככאלה שאינם מהססים להוציא מאות שקלים על שמלה בנוסח השטיח האדום בפסטיבל קאן. אך כשמביטים על הנתונים שעולים מסקר שערכה חברת ALLJOBS בשנת 2016, מתגלה תמונה שונה. כסף רב אכן יוצא על הנשף, וההוצאות סביבו גבוהות, אך 87 אחוז מבני הנוער העידו, כי הם מתכוונים לעבוד במהלך חופשת הקיץ, ו-40 אחוז מבני הנוער העידו שהם עובדים במהלך כל השנה ולא רק בחופש הגדול. נוער עצלן ובזבזן, או נוער המודע לערכו של הכסף ועובד על מנת להשיגו? אפילו כשניסינו לשוחח עם מארגני הנשפים — את רובם הגדול תפסנו בהפסקה בין משמרות, או במעבר בין עבודות.
ומה לגבי אלה שאינם יכולים לשאת בהוצאות הנשף וההכנות לקראתו? תלמידי י"ב מרחבי השרון סיפרו השבוע על מאמציהם להבטיח כי איש לא יישאר בביתו בגלל מצוקה כלכלית.
"באמצעות חברת הארגון של הנשף ומכירות שעשינו בבית הספר, דאגנו למלגות לתלמידים שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם. לא רצינו להגיע למצב שבו בן-אדם שלא יכול לשלם — לא יוכל להגיע ולהשתתף", מספר שליו, מצוות מארגני הנשף בתיכון הראשונים בהרצליה.
אתם חושבים שהצלחתם לעזור לכולם?
"כן", קובעים שליו וגל, משני קצות השרון. שליו מנמק: "שלחנו הודעות, ואמרנו להם שהם יכולים לפנות דרך ההורים. גם צוות היועצות בבית הספר עזר לנו להגיע לכל מי שצריך סיוע".
גל מספרת על המאמצים לסייע לכל תלמיד: "מעבר לסבסוד שהחברה המפיקה הציעה לתלמידים שאינם יכולים לממן, עשינו מכירה של ורדים ביום האהבה. מהכסף הזה הקצינו סכום לילדים עם בעיה כלכלית. חילקנו את התשלום על הנשף לשני תשלומים, כדי שזה יהיה נוח יותר לכולם, ועזרנו למי שלא יכול היה לשלם בכלל. הכול התבצע בחשאיות. היה לנו חשוב שלא ייצא מצב שילד שאין לו כסף לא יוכל להגיע".
רוצים להשפיע
"הנוער היום מאמן את השריר של קבלת האחריות, של לחשוב בגדול ושל להיות מסוגל, ובתוך זה אפשר לראות את התנועה שלוקחת את היכולות האלה ומגדילה את הטוב לסביבה ולא רק לפרט", מסביר שרון כהן.
דבריה של מלי אלקובי, מומחית בנושא חוויית העובד בקרב בני דור ה-Y וה-Z במקומות עבודה, משקפים את הייחודיות השמורה לבני הנוער היום, ושבאה לידי ביטוי בבחירה לארגן את הנשף ולדאוג לזקוקים לסיוע: "דור ה-Y חונך לרדוף אחר החלומות שלו ולמצוא מה התשוקה שלו בחיים, ולרבים מבני הדור הזה זה התנפץ בפרצוף. דור ה-Z חושב אחרת. הוא אומר שחלומות זה נחמד, אבל בבחירת הקריירה, מה שגורם לו להחליט זה איך הוא משפיע על כמה שיותר אנשים. להביא ערך לעולם, ולהשפיע על הרבה אנשים, זה משהו שמאפיין מאוד את הדור הזה. זה דור שמשתתף הרבה יותר בתנועות נוער, יש לו הרבה מאוד ערכים שמכוונים לטובת החברה. ברור לו מאוד שאם נסתכל על טובת החברה — כולנו נהנה מזה".
לעובדה שזה דור שגדל בתקופה של מהפכות חברתיות ומצוקות כלכליות יש השפעה על ההבדל בין הדורות?
"הדברים האלה הובילו לשינוי. גם להסתכל על ההורים שלהם, ולראות שהם עבדו קשה מאוד, זה הרבה פעמים התפוצץ להם בפנים. הם מסתכלים על השוק, ומבינים שהוא לא נותן קביעות והבטחה להצלחה בחיים. לכן, הם מנסים ליצור עתיד טוב יותר גם באמצעות הרעיון שנהיה יזמיים יותר, שנדאג לעולם, ושנסתכל קדימה על ההשפעה שלנו".
ועדיין, ביקורת רבה מאוד נשמעת כלפי הדור הצעיר, במיוחד עכשיו, סביב העיסוק בנשפים. מה מקור הביקורת?
"אני חושבת שזאת פרשנות לא נכונה של המציאות. רוב בני הדור הזה משתמשים באינסטגרם כדי ללמוד. השימוש שלהם בטכנולוגיות החדשות הוא לא דווקא מהמקום המוחצן. בן הדור האחר רואה את האחד שכל הזמן מעלה תמונות של עצמו בבגד ים ובמסעדה עם הבנות היפות. דרך אגב גם בני דורות קודמים עושים את זה. תמיד אומרים לי ששימוש יתר בסמארטפונים מאפיין את הדור הצעיר, אבל ממש לא. אפשר לראות מבוגרים יושבים בארוחת ערב, מצלמים סרטון סלפי עם הנכדים, ולא מתייחסים למי שיושב מולם".
בין התיכון לחיים
"הנשף הוא חיקוי של העולם הגלובלי והאינטרנטי", מסבירה מלי אלקובי, "לבני דור ה-Y ודור ה-Z יש ערך של ליהנות מהחיים ולעשות הכול 'ואוו'. הם סיימו תיכון, ומבחינתם זה חתיכת אירוע. הם השקיעו המון שנים בלימודים, והם רוצים לחגוג את זה כמו שצריך. הם מסתכלים על מה שקורה בעולם, ומחקים את האמריקאים. זה לא הסיפור של הבגדים המפוארים ושל הלימוזינות, כמו שזה המסר של ליהנות מהחיים".
תשובתה של גל לשאלה, למה לארגן נשף יקר באולם אירועים מפואר, ולא להישאר בתחום אולם הספורט הבית-ספרי, משקפת היטב את הדברים: "אני מסכימה שזה נובע מעט מחיקוי הנשפים בארצות הברית, אבל זה באמת מרגש מאוד לסיים 12 שנות לימוד. גם לילדים שאמרו שהם לא מעוניינים, הסברתי, שהתכלית של הנשף זה לא לבוא בלימוזינות ולמצוא בן זוג, אלא יותר לבוא למסיבה ולעשות הפרדה בין התיכון לחיים האמיתיים, לצבא, לשנת שירות, למה שבא אחרי. זה קו הסיום. משהו גדול שיגרום לכולם להרגיש שזהו, סיימנו".
המון ביקורת נשמעת כלפיכם, בני הנוער של היום, שמתעסקים ברדידות ובארגון נשפים פזרניים.
"בכל הארגון של הנשף יש הרבה דברים שאפשר להתגאות בהם. מדובר בילדים שנוקטים יוזמה ומפיקים אירוע לא פשוט בכלל. צריך לקבל אחריות ל-400 ילדים, וזה לא פשוט, זאת יוזמה שאין מה לא להתגאות בה".
