דוד טאוסיג, חייל בודד בן 26 נולד באוסטריה ומתגורר כיום בהרצליה. לאחרונה סיים את הכשרתו כלוחם בצה"ל - סגירת מעגל משפחתית עבורו. לפני כשלוש שנים הוא עלה לארץ לבדו, בעקבות בקשה של סבא שלו, ניצול השואה אנריק היטר, שביקש ממנו לשמור על הארץ.
"הרגשתי שאני צריך לעשות צבא בשבילו, גם בשמו", הוא אומר השבוע. "בנוסף, זה חלק מהחיים פה - כל ישראלי שנולד בארץ חייב להתגייס לצבא ואני, שבחרתי לחיות בארץ, אין סיבה שאקבל את הזכות לא להתגייס בלי לתת למדינה. לא הייתי מסוגל לכך וזה גם לא הוגן".
טאוסיג נולד וגדל באוסטריה להורים ממוצא יהודי. בהגיעו לגיל 18, גויס בשירות חובה לבנים לצבא האוסטרי לשירות בן חצי שנה, שם שירת כחובש קרבי. לאחר השירות הצבאי החל לימודים לתואר ראשון בהנדסה ביו-רפואית, במהלכן גם התנדב בצלב האדום ובתפקידים שונים בקהילה היהודית.
לאחר לימודיו, ניהל הצעיר את המרפאה של אביו, שנפטר בינתיים, ולפני שנים אחדות הגיע לחתונה של בן דודו בישראל, והתאהב. "בתקופה ההיא הרגשתי שאני צריך לעשות שינוי רציני בחיים שלי", הוא מספר. "הייתי בחתונה של בן הדוד שלי בתל אביב, ואני לא יודע איך להסביר את זה, אבל פתאום הרגשתי שלהכל יש משמעות יותר גדולה ושאני חייב לבוא לארץ. בתוך כמה חודשים כבר עשיתי עלייה".
איך אתה מסביר את ההרגשה שהייתה לך אז, שאתה חייב לעלות ארצה?
"מגיל קטן יש לי קשרים לארץ. באוסטריה הייתי בתנועת 'השומר הצעיר', ובנוסף, כל ילדותי ליווה אותי הסיפור של סבא שלי, שהיום הוא בן 90 וגר בבלגיה. הוא שרד את מחנה אושוויץ ואיבד בשואה את שני הוריו ואחיו הקטן. הוא תמיד התגאה שישראל היא המדינה היחידה שיש לנו ושהיא תמיד תגן עלינו ולא משנה מה. הוא החדיר בי את האמונה, שלא משנה מה קורה בעולם, היהודים יכולים לחזור הביתה מתי שהם רוצים. בילדותי ובנערותי חשבתי לעצמי שאינני רוצה לגור בישראל, אבל אז נכנס בי הרעיון הזה למוח, שלא יצא, שאני חייב לבוא לפה. עליתי לארץ לבד לפני שנה בדיוק, התגייסתי לשירות מלא גם בשביל סבא שלי, והוא היום מאוד גאה בי על כך".
טאוסיג התגייס בנובמבר 2016 לפלוגת "שקד" של חטיבת גבעתי, ולאחרונה סיים כאמור את הכשרתו כלוחם. "אני מאוד שמח על הדרך שבחרתי", הוא אומר השבוע. "בכל יום אני מסתכל וחושב לעצמי שהכל טוב, יותר טוב ממה שהיה. אני מרגיש מחובר למקום ויש לי מפקדים נהדרים שדואגים לי".
קשה להיות חייל בודד?
"לא קשה לי, כי הגעתי מוכן. אני יודע מה זה צבא, ידעתי למה אני מגיע והיה לי זמן להתרגל לחיים פה. מבחינת הצבא, אני חושב שהצבא האוסטרי יותר קשה כי המשמעת שם הרבה יותר קשוחה ויש רק 'דיסטנס' עם המפקדים. בארץ מרגישים שהמפקדים והקצינים פה כדי לעזור לך, ובנוסף, יש גם המון תמיכה ועזרה מהקהילה, כמו עיריית הרצליה, שמספקת כניסות בחינם לכל מיני מקומות, שירותי כביסה וכל מיני הטבות. היום, גם אמא שלי שוקלת לעלות לארץ בעקבותיי".
