כבר שנתיים שאמיר ג'בארין (27), מוסלמי תושב אום אל פאחם, מדריך סיורי רמדאן בוואדי ערה ומקרב לבבות בין המגזר היהודי לערבי.
ג'בארין, מאורס טרי, מגיע מרקע משפחתי מורכב שמסביר את העברית המשובחת שלו, שנלווה לה מבטא צרפתי עמוק, ואת העובדה שהוא דובר ארבע שפות: ערבית, עברית, אנגלית וצרפתית.
לפני שנתיים קיבל ג'בארין שיחת טלפון משירין מחאג'נה, מנכ"לית עמותת מרבד ירוק, שגייסה אותו להדרכה בעמותה. היהלום שבכתר הוא סיורי "לילות רמדאן".
"כשהעמותה הוקמה לפני 17 שנה זה היה מרצון לשיתוף פעולה בין יהודים וערבים בוואדי ערה", הוא מסביר. "הייתה כוונה להכניס מבקרים יהודים לסיור באום אל פאחם בתקופת רמדאן. פחדו לעשות את זה ביום, אז הכניסו אותם בלילה ומאז זה נותר כסיורי לילות.
"התכנון המקורי היה להוציא שלושה סיורים מפה לאוזן. בסופו של דבר יצאו שבעה. כיום אום אל פאחם, היא המקור של סיורי הרמדאן בכל הארץ. שירין בחורה עם אופי גדול. היא התקשרה ואמרה לי באסרטיביות: 'קיבלתי את מספר הטלפון שלך מבן דודתך, בשבוע הבא אני לוקחת אותך להדריך'. שבועיים לאחר מכן הדרכתי קבוצת יהודים אמריקאים".
אילו תגובות אתה מקבל כשהקהל מתוודע למדריך מוסלמי עם עברית משובחת ומבטא צרפתי?
"ואני גם נראה בעל חזות רוסית ככה שזה בכלל מבלבל", הוא מתלוצץ. "כשמבינים שאני ערבי מופתעים ומבקשים לדעת איך זה. האמת היא שהיה חשוב לאבי שאלמד בבית ספר פרטי ולי יש קליטה טובה לשפות ונטייה לדבר עם המבטא הנכון בכל שפה".
מי קהל היעד של הסיורים?
"בעיקר תיירות פנים של קהל יהודי. מגיעות גם קבוצות מחו"ל".
מעבר לעובדה שהסיורים מספקים הצצה לתרבות אחרת ולעולם קולינרי שונה הם גם פותחים צוהר להיכרות שמפרקת סטיגמות קיימות.
"הרבה מגיעים אלינו עם דעות קדומות על אום אל פאחם, עליה שמעו רק מחדשות ובדרך כלל דברים רעים", הוא אומר. "המבקרים מופתעים מאוד מהכנסת האורחים המקומית. אני מוביל קבוצה, ומישהי יוצאת מחנות עם מים וקופסת סוכריות. היא בצום ומוזגת לכולם מים ומברכת אותם. אנשים צופרים לנו במכוניותיהם לאות שלום.
"לפני יומיים עצר ליד הקבוצה בחור ואמר להם: 'ברוכים הבאים ביום עצוב זה', זה היה יום לאחר האירוע בהר מירון והוא גילה הרבה אמפטיה והכנסת אורחים. זה לא היה ככה בראשית הדרך.
"תושבי אום אל פאחם הוותיקים לא הבינו בעבר למה זרים נכנסו לעיר שלהם. עם הזמן הם התחילו להתגאות בזה. אלו חלק מהמטרות של העמותה. מי שמודרך ומשנה דעות, בקשר לאום אל פאחם ולוואדי ערה, הוא מעין זרע שאנחנו שולחים חזרה לעיר מגוריו שממנו מתחיל השינוי".
השינוי הזה, לדברי ג'בארין, מתחיל בקיבה. חוץ ממידע בסיסי על חודש הרמאדן ומנהגיו, רוב הסיור מתמקד באוכל.
"אנחנו נפגשים בשעה 16:00 בצומת כפר קרע, ונוסעים לכפר ברטעה, שהוא חצי ישראלי וחצי פלסטינאי", הוא מספר. "מתחילים בחנות ממתקים בברטעה הישראלית שם אנו רואים איך מייצרים את הקטאיף.
"משם יוצאים להליכה רגלית בברטעה הפלסטינאית ועוברים דרך השוק הראשי המשותף לשתי הברטעות, נכנסים לחנות תבלינים, שם מדברים על עוד מרכיבים שמשתמשים בהם רק בחודש הרמדאן: כמו קמרדין (בעברית: לדר) מעין משחה צמיגית מאוד של משמש ממנה מייצרים משקה שמסייע לנו לפני תחילת הצום. מתוודעים גם למיץ התמרהינדי שמככב בכל שולחן שבירת צום ולשוקולדים של החג ושל עיד אל פיטר שאחרי הרמדאן".
מברטעה נוסע הסיור לשכונת שאע'ור באום אל פאחם: "אנחנו מגיעים לשוק ב-18:15 בזמן שכולם ממהרים הביתה ולקניות האחרונות", הוא מספר.
"הולכים למסעדה מקומית, שם מסבירים מתי המסעדות הופכות פעילות ברמדאן ולמה קונים בכלל. הרי היסטורית האישה מכינה את האוכל, אבל כיום בעידן המודרני כששני בני הזוג יוצאים לעבוד זה אחרת.
"כשמתקרבת השעה 19:00 עולים להר, מביטים בטופוגרפיה הנשקפת מההר: רכס הכרמל, עכו, נצרת, עמק יזרעאל, הר תבור ובימים טובים גם החרמון. מדברים על המצב הסוציו-אקונומי, על מצוקת הדיור ואז מגיע זמן שבירת הצום.
"מקשיבים למואזין קורא לתפילה ביום שמסמלת גם את שבירת הצום. ואז מאזינים במעין דקת דומיה לשקט המיוחד הזה שיש בכל כפר ערבי בדקה הזו. כשכולם יושבים לשבור את הצום והרעש היחיד שנשמע הוא רק נקישת המזלגות בצלחות".
לא קשה לך להדריך כשאתה צם?
"היומיים הראשונים של הצום קשים ואין בהם הדרכות, אבל בימים הבאים כבר מתרגלים וביום הרביעי לצום כבר הדרכתי. אין ספק שכאשר הרמדאן נופל על יולי אוגוסט זה קצת יותר קשה".
אחרי שהתוודעו במהלך הסיור לכל כך הרבה מטעמים ותופינים, מצטרפים המבקרים לסעודת שבירת הצום בבית מארח באום אל פאחם.
"יש שלושה בתים מארחים כאן ואחד מהם, המטבח של אמא עפאף, הוא בית הוריי", מספר ג'בארין.
"אוכלים בחצר על רקע הגפנים, על השולחן יש ארוחת שבירת צום מסורתית שכוללת מרק עדשים, מקלובה, עלי גפן ממולאים, פריקי, טחינה עם פטרוזיליה, סלט ערבי, סלט כרוב, זיתים שאני קוטף מהעצים שלנו, חמוצים תוצרת בית, פיתות ושעועית ירוקה וצהובה או במיה לפי העונה.
"יש גם מנה בשרית של פרגית ממולאת באורז ובני הבית שוברים את הצום ביחד עם הקבוצה. הרעיון הוא קירוב לבבות ולכן יושבים לשמוע את הסיפור האישי של המארח. אני מספר את הסיפור המשפחתי שלי, ומגיש להם קפה ותה צמחים עם קטאיף".
הסיור ממשיך במעלה ההר ומשם הולכים לחנות ללבוש מסורתי לאירועים. משם ממשיכים המטיילים בסמטאות למפעל לקליית קפה, ומקנחים בחנות ממתקים גדולה:
"הסיור מסתיים בשיחת סיכום. רוב התגובות הם של שינוי דעה אם זה לגבי איכות האוכל, או הכנסת האורחים ויש כאלה ששואלים איך אפשר לעזור לתושבים. הייתה מנהלת בית ספר מאזור עוטף עזה שסיפרה שהמורות לא רצו להגיע לכאן. היא התעקשה והן הגיעו ויצאו מכאן אחרת. זה מרגש. יש מעטים שחוששים להגיע, אבל הם משנים דעה תוך כדי, מה שצורכים בחדשות, אלה הדברים הקיצוניים שלא מאפיינים את חיי היום יום כאן".
נוצרות חברויות?
"בהחלט. נהיו לי חברים בקבוצות של מלקטים בטבע, חברים בקבוצות שימור מבנים, כי יש לנו בחצר מבנה לשימור בן 220 שנים, ואנשים שהתאהבו באוכל ומבקשים להזמין".
ההמלצות של אמיר
ברטעה: העיר החצויה הישראלית-פלסטינית. בגלל הצבעוניות
נקודת התצפית הר סקנדר באום אל פאחם. בגלל הנוף המדהים הנשקף ממנו
ממתקי חסיבה באום אל פאחם. חנות מגוונת, מתחדשת ומאוד טעימה
מסעדת אבו סאלח בהר, במעלה אום אל פאחם: הבעלים הוא דור חמישי של קצבים ושוחטים, כך שהוא יודע מה הוא עושה.
המטבח של אמא עפאף: אירוח סגור לקבוצות וקייטרינג באום אל פאחם. טעים ומלא אווירה וייחודיות
