השבוע החל מבצע התרמה לעמותת המרכז לסיוע לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין, חייל שעלה מארה"ב ללא משפחתו ונהרג במלחמת לבנון השנייה. המרכז תומך בעולים חדשים וגם בחיילים ישראלים חסרי עורף משפחתי (ראה מסגרת). העמותה מעניקה להם ליווי צמוד לפני הגיוס, במהלך השירות וגם אחריו במשך חמש שנים. לאחר השחרור העמותה מסייעת לחיילים המשוחררים בפתרונות מגורים, תמיכה כלכלית, מענקי השכלה, ליווי רגשי של עובדים סוציאליים, חיבור למנטורים ולמשפחות, ארוחות שישי, טיולים, מפגשי פנאי והרצאות על כישורי חיים.
5 צפייה בגלריה
נעמה והחיילים הבודדים. חולמת על מחסן ענק שירכז את כל התרומות עבורם
(צילום: יאיר שגיא)
קראו גם >>>
העמותה פועלת באמצעות מתנדבים רבים. אחת מהן היא נעמה ספיר (49) מכפר סבא, ילידת רמת השרון ובוגרת תיכון רוטברג. עד לפני כשנה, ובמשך 22 שנה, היא עבדה כמנהלת הנסיעות והרכש בחברת ההייטק קליקסופטוור. מייסד החברה פרופ' משה בן בסט ואשתו עידית הצטרפו לוועד המוביל של התוכנית לחיילים בודדים ישראלים ללא עורף משפחתי בסוף 2014. "משה הביא למשרד מספר חיילים בודדים שחשפו את סיפורם האישי. חלק מעובדי החברה, וגם אני, הצטרפו לצוות המתנדבים של העמותה", סיפרה ספיר בראיון ל"מיינט".
היא רתמה את ניסיונה הניהולי ולקחה על עצמה את הטיפול בהשגת ציוד לדירות של החיילים המשוחררים. "יצרתי קשר עם קבוצות גמ"ח ותורמים, פתחתי קבוצת ווטסאפ של החיילים הבודדים, וכל מי שנזקק לציוד יכול לכתוב מה הוא צריך - מיטה, מזרן, ארון, שולחן, כיסא, שטיח, מנורה, סל כביסה וגם מכונת כביסה ומחשב. נכון להיום, ההובלה מוטלת על החיילים, הפנטסיה שלי שיהיה לי מחסן ושנוכל לרכז את התרומות ולהוביל אותם משם לבתי החיילים".
כמו כן היא דואגת לשלוח לחיילים סלי מזון עם אוכל מבושל מרשת יוחננוף. "לפני הקורונה נהגנו לארגן ארוחות שישי באחד משלושת המועדונים של המרכז. לפני הקורונה גם ארגנו אחת לשלושה חודשים טיולים לחיילים הבודדים".
בית פתוח
בכל יום מקדישה כספי לעיסוק הזה בממוצע שעתיים-שלוש. בתקופות שיא, כשאנשים משפצים דירות ויש היצע גדול של רהיטים, או כשמשוחררים רבים יותר עוברים דירות, היא עסוקה מעל הראש. לפני החגים יוצרים איתה קשר משפחות המעוניינות לארח חייל בודד בארוחת החג. "אני עצמי מרבה לארח חיילים בודדים בחגים ובימי שישי".
במהלך השנים יצרה קשר מיוחד עם חייל שנזרק מהבית בגיל 15. "הרביתי לארח אותו, הבית שלנו היה תמיד פתוח בפניו. בכל פעם שאנו נפגשים הוא מספר לי על עוד חלק בפאזל החיים הקשים שלו. הוא מרגיש חופשי להתקשר אליי בכל פעם שטוב לו או כשקשה לו. הוא כבר בן 23, ואני עדיין מלווה אותו".
גם בעלה אדריאן מסייע. "יום אחד הוא שמע ממני על חיילת משוחררת שהייתה צריכה להעביר את הציוד שלה מבית החייל בתל אביב לדירה ששכרה בחיפה. הוא התנדב לעשות לה את ההובלה, חסך לה את דמי ההובלה, וגם הביא אותה לדירתה החדשה".
גם החייל הפרטי של נעמה, בנה בן ה-20, "שתמיד מתעצבן שתא המטען במכונית שלי מלא בחפצים המיועדים לחיילים", קישר בינה לבין המפקדים שלו, כדי שאמו תסייע לחיילים נזקקים במצב סוציו אקונומי נמוך.
אחת החיילות שנעמה סייעה להן היא אמלמל אביה (23), שעלתה בגיל 3 מאתיופיה. בגיל הנעורים, היא לא הסתדרה עם הוריה, עזבה את הבית והקשר ניתק גם עם אחיה ואחיותיה. כשהתגייסה לצה"ל ושירתה כלוחמת אש בחיל האוויר היא הוכרה כחיילת בודדת. גרה בבית החייל ברמת גן וקיבלה סיוע כספי והטבות שונות. כששמעה על המרכז לחיילים בודדים ביקשה להשתתף בארוחות שישי. בפעם הראשונה אספה אותה נעמה ספיר, ומאז היא לא הפסיקה להגיע לשם – ערבים חברתיים, סדנאות אוכל ובישול, הרצאות ושיחות עם פסיכולוג. אחרי השחרור עברה לדירת שותפים. "נעמה ריהטה לנו את כל הדירה", היא מספרת, "ספות, טלוויזיה, מכונת כביסה, תמונות, כלי בית. עשתה הכול כדי שתהיה לנו דירה ביתית וחמימה. היא דאגה לנו גם לבגדים, לקחה אותנו כמה פעמים לטיולים. היא אישה מדהימה, שעושה מעל ומעבר, הפכנו להיות חלק מהמשפחה שלה".
כיום אמלמל היא סטודנטית לכלכלה ומינהל עסקים. "אני גאה בה מאוד", אומרת נעמה ספיר, "כשאין לך הורים תומכים, קל מאוד ליפול, אבל היא לקחה אחריות על החיים שלה".
קולם של החיילים
"תמיד רציתי שתהיה לי משפחה והורים שיתמכו בי, ואת התמיכה קיבלתי ממתנדבי העמותה המדהימים". כך אומרת מנוחה ברדה (22) מהרצליה, בת להורים חרדים מצפת ואחות לשבעה, שחזרה בשאלה בגיל 15, עזבה את הבית והתנתקה מהמשפחה. היא התגוררה בפנימייה דתית ברמת הגולן, המיועדת לבנות בסיכון, אחר כך סיימה תיכון חילוני בצפת והתגוררה אצל חברים ואצל אחותה בהרצליה. היא שירתה בצבא כחובשת בגדוד תותחנים. כבר בטירונות, כשלא היה לה לאן לחזור בשבת, התארחה בבית המ"פ שלה, בהמשך קיבלה דירה לחיילות בודדות, תחילה בחולון ואחר כך בהרצליה. כשיצרה קשר עם העמותה, קצת לפני שחרורה, ולאחר שעברה דירת שותפים, זכתה לסיוע ברהיטים, מחשב, אוכל חם, לסיוע נפשי, לסיוע בהשגת מלגת לימודים.
פיצוץ מצבר הקורקינט של אליזבט ובר (22) גרם לשריפה בדירתה בתל אביב, כל חפציה עלו באש, והיא נותר חסרת כול. נעמה סייעה לה באמצעות העמותה ברהיטים, בגדים ואוכל. במסגרת התוכנית לחיילים משוחררים היא זכתה גם לשיחות נפש. "עזרו לי לנהל את החיים. אני לא יודע איך הייתי מסתדרת בלי העמותה". אליזבט הגיעה מ"בית שבור", כהגדרתה, הורים גרושים ומערכת יחסים קשה עם האם. למדה בפנימייה חקלאית, התגייסה בגיל 19 ושנה לאחר מכן עברה לגור בבית של חבר, עד גיל 21. תוך כדי השירות עבדה למחייתה בפיצרייה, אחרי שחרורה מצאה דירה. כיום היא גרה ברעננה עובדת כאסיסטנטית במרפאה וטרינארית ברמת השרון ומצליחה לממן את שכר הדירה.
גם מור מאיר (24), היה חייל בודד שנעזר בעמותה. הוא שירת כלוחם בגבעתי, התגורר בדירה לחיילים בודדים, וכשהגיע לעמותה הוא מצא שם בית חם, שסיפק את כל צרכיו". כיום הוא סטודנט להוראת ספורט בווינגייט ועובד כמציל לפרנסתו.
גם יפה רוטמן (24) מהרצליה הייתה חיילת בודדת שנעזרה בנעמה. כיום היא עצמה מתנדבת בעמותה כמנטורית לחיילים בודדים ולומדת במרכז הבינתחומי.
היא באה מבית חרדי בירושלים וחזרה בשאלה. כשאביה נרצח בפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר נוף, חשה שהיא חייבת להתגייס, למורת רוחה של המשפחה, שלא תמכה בה ולא שמרה על קשר. "כשהייתי יוצאת לחופשה, אף אחד לא היה שם בשבילי –בישלתי, ניקיתי, כיבסתי בעצמי. על העמותה שמעתי מחברים ונעזרתי בה. קיבלתי, למשל, מכונת כביסה. נעמה דאגה לזה, וגם אספה אותי לטיול ג'יפים והחזירה אותי הביתה בסוף היום".
מאז שחרורה יפה מקבלת מלגת לימודים וקיום מקרן "הישג" ובתמורה מתנדבת בעמותה. "אני מעבירה לחיילים ולמשוחררים את הניסיון שלי אומרת להם שאם אני הצלחתי למרות כל הקשיים - גם הם יכולים".
זקוקים לעזרה
חלומו של מייקל לוין שעלה מארה"ב כדי להתגייס היה להקים מרכז סיוע לחיילים בודדים ‰ לאחר שנהרג מילא אביו את צוואתו ‰ בימים אלה מגייסים תרומות להמשך פעילות המרכז
מייקל לוין עלה לארץ ללא משפחתו מארה"ב ובשנת 2004 התגייס לחטיבת הצנחנים. בקיץ 2006, קיבל חופשה כדי לבקר את משפחתו בפילדלפיה, ובמהלכה פרצה מלחמת לבנון השנייה. הוא חזר מיד לישראל ונהרג ביום הראשון שבו נכנס ללבנון, ב-1 באוגוסט 2006 ממארב של אנשי חזבאללה. אלפי אנשים ששמעו על כך שהיה חייל בודד הגיעו להלווייתו.
מייקל שיתף את אביו המאמץ, ציקי אוד, בחזונו לפתוח מרכז שיהווה מקום מפגש לחיילים בודדים שבו יוכלו לחלוק חוויות, לערוך ארוחות משותפות ולקבל עזרה וייעוץ במהלך שירותם הצבאי. לאחר נפילתו, הגשים ציקי, יחד עם חבריו של מייקל את חלומו והקימו את עמותת המרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין. המרכז הוקם ב-2009 על ידי קבוצת חיילים בודדים משוחררים שבמהלך שירותם הצבאי קיבלו סיוע מציקי אוד. מאז הקמתו טיפל המרכז ב-24,168 חיילים בודדים, ובהם עולים חדשים שעלו לארץ ללא הוריהם וישראלים שלא נמצאים בקשר עם משפחתם מסיבות שונות (בני נוער בסיכון או כאלה שנפלטו ממעגל החברה החרדית). התוכנית לחיילים בודדים ישראלים, שהוקמה לפני כשבע שנים, לאחר מבצע צוק איתן, תומכת מדי שנה בכאלף חיילים.
העמותה מתקיימת מתרומות בלבד ובאחרונה נתקלת בקשיים בגיוס כספים למימון פעילותה.
לתרומות: LSC.org.il או בכוכבית 6304
או בלינק הבא - לחצו כאן.
