לפני כחודש הוצגה במליאת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בהרצליה התוכנית שמקדמת העירייה לשיקום החופים ולהגנה על המצוקים. במסגרת התוכנית, ייבנו לאורך החופים הצפוניים שישה שוברי גלים, שיוצבו במקביל לקו המים, ושובר אחד שיוצב בניצב לחוף מדרום לאפולוניה. בימים אלה נמצאת התוכנית בבחינה על פי הערות חברי הוועדה, ומעוררת מחלוקת בין גופי התכנון, שמקדמים את הקמת שוברי הגלים, ובין פעילי סביבה וחובבי ספורט ימי, שמעדיפים לשקם את החופים בשיטה אחרת.
"לדעתי, הזנת חול היא הדרך הטובה ביותר לשחזר את פעולת הטבע שנפגעה ולחפות על הנזק שנגרם לחופים אחרי בניית המרינה", אומר חבר המועצה יונתן יעקובוביץ' מסיעת "צעירים וסביבה", שכבר התנסה בעבר בכמה מאבקים סביבתיים, ועומד כיום בראש הפעילים במאבק נגד שוברי הגלים. "החופים הצפוניים הוצרו בגלל מאות אלפי קוב של חול שנאגרו במרינה וליד שוברי הגלים שנבנו בחופי אכדיה, ומנעו מהחול להגיע צפונה. הפתרון: שינוע החולות מהמקומות שבהם נאגרים ומאתרי בנייה בהרצליה והזנה של החופים בתחילת כל עונת רחצה, כדי להבטיח חופים רחבים במהלך הקיץ. זאת אמנם פעולה יקרה, ולכן יש לקבוע כי תמומן מתוך ההכנסות העירייה מהמרינה, שפגעה בחופים הצפוניים, ומההכנסות מארנונה ומהיטלי השבחה שמשלמים בעלי הבתים שגרים על המצוקים, שהתוכנית אמורה להגן עליהם".
המתנגדים: "סכנה בריאותית"
על פי התוכנית, שוברי הגלים ייבנו במרחק 400 מטר מקו המים, לאורך כ-1,700 מטר — מחוף זבולון, דרך השרון ועד סידני עלי. שובר הגלים הדרומי יהיה באורך 100 מטרים והאחרים באורך 200 מטרים. המרחק שבין שוברי הגלים יהיה כ-100 מטרים.
"שובר גלים מול חוף רחצה עלול להגביר את סכנת הטביעה של המתרחצים בחוף, בגלל יצירת זרמים (רוב הטביעות בחופי רחצה מוכרזים קורות בסמוך למבנים ימיים)", טוען יעקובוביץ' ומוסיף: "שוברי גלים עלולים להגביר את הפגיעה הביולוגית בשל הצטברות פסולת פלסטית שבתוך כמה שנים תתפורר ותרעיל את המים, וגם לפגוע בספורט הימי (גולשי גלים, צופי ים, שייטים)".
כחבר הקואליציה בקדנציה הקודמת, כיהן יעקובוביץ' כיו"ר החברה לפיתוח תיירות בהרצליה, ולדבריו קידם את התפיסה של שיקום החופים והרחבתם באמצעות הזנת חול כתחליף לשוברי גלים. "לפני כשנתיים וחצי ערכנו ניסוי של הזנת חול בכמות קטנה בחופים הצפוניים וראינו שיש התייצבות של קו המים. לכן הצלחתי להכניס לתקנון של התב"ע תנאי, שלפני בניית שובר גלים יש לבצע הזנת חול מאסיבית במשך שלוש שנים, ורק אם יתברר שהזנת החול אינה מועילה, ניתן יהיה לבנות שוברי גלים. לאחר שעזבתי את הקואליציה ביטלו את התנאי הזה, וכיום הולכים בכל הכוח על שוברי גלים. כיום אני פועל מול ועדות התכנון והמשרד להגנת הסביבה ומול הציבור, בעזרת כל מי שאכפת לו, כדי למנוע את האסון הזה".
"כפעיל סביבה, כתושב הרצליה, וכמי שנהנה מהחוף באופן קבוע, אני מוטרד מאוד מהתוכנית להקמת שוברי הגלים", אומר גרג קופל מנוף ים. "חוף סידני עלי, למשל, ידוע כחוף מיוחד מאוד באזור המרכז, מכיוון שהוא שומר על אופיו הטבעי. מעבר לכך ששוברי הגלים יהרסו את הטבעיות הזאת, אני מודאג במיוחד מההשפעות של שוברי הגלים על הזרימה של החומרים המסרטנים מעבר לאזור הרחצה. לא תהיה עוד זרימה חופשית לים, והמים המזוהמים יתאספו ליד החוף במקום שבו שוחים. בלי ספק זה יגרום לסכנה בריאותית חמורה מאוד.
"אנחנו מנסים לארגן התנגדות לתוכניותיו של ראש העירייה פדלון. בהתבוננות במפות אני לא מתקשה לראות כיצד הן ישנו באופן דרסטי את היופי הטבעי שמושך אזרחים ותיירים כאחד לחופי הרצליה".
התומכים: להגן על המצוקים
"התוכנית תובא בקרוב לוועדת המשנה ומשם לוועדה המחוזית, אחרי שתאושר התפיסה התכנונית הכוללת, בתחומים: ההגנה על המצוקים, הרחבת החופים, הספורט הימי, הפעילות המסחרית והתיירותית, האזור העירוני והשטחים הפתוחים", אומר המתכנן הסביבתי דני עמיר; היה מתכנן מחוז תל אביב במשרד להגנת הסביבה לשעבר, וכיום הוא מרכז את התחום הימי והחופי בתוכנית לשיקום החופים ולהגנה על המצוקים. איתו יחד פועל צוות תכנון רב-תחומי, הכולל מהנדס ימי, אקולוג, ארכיאולוג, גיאולוג ואדריכל נוף.
"המטרה היא לשקם את חופי הרצליה ולהחזירם למצב שהיו לפני הקמת המרינה, ליצור הגנה טובה יותר על המצוקים, ולשמור על ערכי הטבע והמורשת", אומר דני עמיר. "אתה מרכז את כל המטרות הללו ומנסה ליצור תוכנית".
לדבריו, לאורך חופי ישראל נבנו שוברי גלים שהצליחו לשמור על קו חוף רצוף ורחב. "החופים שמצפון למרינה בהרצליה הורחבו מאוד בגלל שלושת שוברי הגלים ובעקבות כך נוצר חוסר חול בחופים הצפוניים. חוף השרון כמעט נעלם. כשהחוף צר יותר, הגלים פוגעים בתחתית המצוק בעוצמה רבה יותר וקצב נסיגת החול גדול יותר. הזנת חול בישראל אינה יעילה כמו בהולנד, למשל, שם יש להם הרבה חול. אנחנו עניים בחול. אפשר לשפוך הרבה מאוד חול, הבעיה היא שהוא לא נשאר, כי הגלים לוקחים אותו חזרה לים בתוך כמה חודשים".
לדברי דני עמיר, ועדת התכנון והבנייה המקומית שאימצה את התוכנית החליטה לשוב ולדון בה, לאחר שיוצג בפניה תסקיר השפעה על הסביבה. "הפגיעה האקולוגית באזור שוברי הגלים מצומצמת מאוד. בתוכנית המקורית דובר על עשרה שוברי גלים. החלטנו לבטל את הארבעה שמדרום למרינה, כי שם הפגיעה האקולוגית הצפויה קשה יותר וכך גם הפגיעה בגולשים ובספורט הימי בכלל".
באשר לטענה ששוברי הגלים מגבירים את סכנת הטביעה בגלל יצירת זרמים, אמר עמיר: "הטענה נבדקה על ידי המכון להנדסה ימית בטכניון, ולא נמצא כי מספר הטביעות בחופים עם שוברים גדול יותר מאשר בחופים אחרים".
באשר למימון התוכנית אומר עמיר: "בחופי הרצליה לא מבקרים רק תושבי הרצליה אלא תושבי המטרופולין כולו. לכן מדובר בפרויקט לאומי יקר, שיזדקק לתקציבים לאומיים, למשל, תקציב מהחברה להגנת המצוקים. אני מקווה שהפרויקט יתוקצב ויושלם בעשור הקרוב".
תגובת העירייה: "פתרון מוכח"
מעיריית הרצליה נמסר: "מהשוואת צילומי חופי הים של הרצליה כיום לאלה של המאה הקודמת, נראית בבירור נסיגה מתמשכת של החול בחופים וקרבה מסוכנת של הים למצוקים, שיוצרת סכנת התמוטטות.
"הפתרון היחיד, המוכח בישראל מזה כ-50 שנה ומאפשר שמירה על קו חוף רחב ויציב לטווח זמן ארוך, הוא הקמת שוברי גלים. פתרון זה הוא בר-קיימא מבחינת השימוש במשאב הטבעי של החול הימי, ומוסכם על אנשי סביבה שחקרו את הנושא בעולם, למניעת נסיגת החופים ולשמירה על המצוקים. פתרון זה מאפשר לאורך זמן את הרחבת משטחי החול הצרים, מגן וממזער את תופעת כרסום הגלים במצוקים ואת התמוטטותם של המצוקים, וגם מגדיל את בטיחות הרוחצים בים.
"על כן, בהתבסס על חוות הדעת של המומחים לנושא ושל גורמי המדינה העוסקים בעניין, בימים אלה מקדמת עיריית הרצליה תוכנית לחזית חוף הים ולשיקום החול בחוף. כך נשמר את משאב הטבע החשוב ביותר שלנו — חוף הים — גם למען הדורות הבאים".