לפני כשנתיים, כשהיה במהלך אימונים למרתון, לקה אייל צור (51) מכוכב יאיר צור יגאל בליבו, איבד את הכרתו והתמוטט. מיד עם קבלת הדיווח הוזנקו למקום כונני מד"א, ביניהם גם יו"ר הנהלת המתנדבים במרחב ותושב הישוב חיים דגן שהחל מיד בפעולות החייאה, הציל את חייו של צור, ופינה אותו לבית החולים מאיר.
קראו גם >>>>
צור, שהיה במצב של מוות קליני, התאושש לאטו וכשהחלים החליט להצטרף גם הוא למד"א, עבר קורס חובשים, והיום הוא וחיים דגן, החובש שהציל אותו, כוננים יחד במשמרות ומצילים חיים. בפגישה שנערכה השבוע בין השניים, הם מספרים מה קרה שם בדיוק, איך הם נפגשו לראשונה אחרי המקרה, ומדוע הם מתרגשים כל פעם שהם עולים על הניידת להציל חיים: "שום דבר הוא לא במקרה, כשמצילים חיים הם מקבלים משמעות אחרת לגמרי".
לחזור לחיים
לפני כשנתיים וחצי, בסוף שבוע רגיל למדיי בחייו של אייל צור, השתנו חייו לבלי הכר. למעשה, צור, נולד אדם אחר לגמרי עם החיים החדשים אותם קיבל במתנה: "הייתי אז בן 49", משחזר צור השבוע, והתכוננתי למרתון טבריה שאמור היה להתקיים כשבוע לאחר מכן. עד אז ניהלתי חיים די ספורטיביים, שיחקתי בקבוצות כדורעף הרבה שנים, והתחלתי לרוץ מרתונים. מעולם לא היו לי בעיות בריאות, להיפך כל הבדיקות שעעברתי יצאו די תקינות.
"באותו סוף שבוע רצתי כהכנה למרתון 34 ק"מ ביום שישי, ובשבת 12 ק"מ להתאוששות. מה שנקרא לפי הספר. במוצאי שבת יצאנו עם המשפחה למסעדה, והכול היה רגיל. הגענו הביתה, התיישבתי מול הטלוויזיה ובדיוק אמרתי לבתי הקטנה, אז היא הייתה בת 11, 'שיאללה לצחצח שיניים וללכת לישון', וזהו. התעוררתי אחרי יומיים וחצי מחובר למכשירים בבית חולים מאיר".
את שאירע לאחר מכן מספר דגן, חובש בכיר ויו"ר הנהלת המתנדבים במרחב ירקון של מד"א, שבמקרה הוא גם תושב היישוב צור יגאל: "הבת של אייל ראתה אותו מפרכס כשיוצא לו קצף מפיו. תסמין קלאסי של אי ספיקת לב חמורה שנקראת בפי כל דום לב. היא הזעיקה את אימה, שעלתה מהקומה הראשונה של הבית לקומה השנייה והחלה לבצע באייל פעולות החייאה שכללו עיסוי, במקביל היא התקשרה למד"א, שבטלפון הנחו אותה על קצב העיסוי עד להגעת צוות רפואי. יחד עם כוננים נוספים, וכחובש בכיר, הגעתי למקום, ואייל היה במצב מאוד לא טוב. התחלנו בפעולות החייאה מתקדמות שכללו כמובן מכות חשמל באמצעות דיפבירלטור, עד להגעת ניידת טיפול נמרץ, שפינתה אותו בדחיפות, ובמצב קריטי, לבית חולים. מאותו הרגע ואילך, אחרי שאייל פונה, לא ידעתי מה עלה בגורלו, וכשהתעניינתי סיפר לי תושב מהקהילה, שהצליחו בבית החולים להציל אותו והוא בהתאוששות. כמובן שמחתי מאוד".
כשאייל הגיע לבית החולים הוא הובהל להערכת מצב, שם צפו די שחורות: "אמרו לאשתי שאי אפשר לדעת למה לצפות, והאם אני אחיה או לא. כן אמרו לה שבמידה ואני אתעורר אני אסבול מספיקת לב חמורה, ושהיא צריכה להערך לכך. אחרי יומיים התחילו להעיר אותי לאט לאט והלב חזר לתפקוד מלא ולהחלמה מלאה".
סיפרו לך למה זה קרה?
"מסתבר שנולדתי עם מסתם די דפוק, ואני די מתפלא איך לא עלו על זה לפני כן, חוסר התפקוד של המסתם הזה בהנתן מאמץ גדול מאוד מביא לקריסה של הלב. כך או כך חזרתי לחיים מה שנקרא, אסרו עליי לרוץ מרתון, אבל ריצה של 10 ק"מ זה אפשרי. ואני רץ פעמיים או שלוש פעמים בשבוע את הריצה הזו, בלי זה אני לא יכול לתפקד".
מפגש מקרי
סיפור החלמתו המופלא של אייל צור לא הגיע לסיומו, וקיבל טוויסט שהביא לסגירת מעגל מרגשת: "כשחזרנו הביתה החלטנו אשתי ואני להתנדב במד"א, היה לנו ג'וק כזה, שבעיקר כלל את העובדה שאני כאן בחיים ובעולם הזה בזכותם. את חיים דגן, שהציל אותי, לא יצא לי לפגוש מאז, גם לא הכרתי את שמו, ידעתי שהיו כוננים של מד"א שהצילו את חיי, סביר להניח שחלפתי על פניו בתקופה הזו, שנמשכה כשנתיים, מבלי ששמתי לב".
"גם אני כמובן לא הייתי מזהה את אייל, גם אם הייתי חולף על פניו", אומר חיים דגן, "מטופל שנמצא שרוע ובמצב של אירוע לבבי, אינו דומה לאדם מן הישוב בסופרמרקט".
אבל לפני כחצי שנה מפגש מקרי עם אייל בערב חשיפה של קורס החובשים הביא לסגירת מעגל. צור: "אני ואשתי שמענו על ערב חשיפה לקורס חובשים ביישוב. הגענו לשם, וחיים דגן, שהוא חובש מאוד בכיר בהנהלה של מד"א הארצית, היה המרצה הראשי שם. הוא שאל את כל הנוכחים למה הם הגיעו לחשיפה, ואז הוא הגיע אליי, ואמרנו לו כי לפני שנתיים הצילו את חיי ועכשיו אני רוצה להציל את חייהם של אחרים".
"כשביררתי עם אייל בקצרה את פרטי המקרה הבנתי שאני הייתי זה שנכח באותו האירוע. ההתרגשות גאתה באותה שנייה, והתחבקנו בדמעות. לא זיהיתי אותו, ולראות אותו ככה, זה היה מאוד מרגש".
צור עבר את קורס החובשים בהצטיינות ולאחרונה בטקס הענקת תעודת סיום הקורס היה זה חיים דגן שנתן בגאווה לאייל את התעודה. מאז, ובכל משמרת של מד"א ביישוב אייל מצוות לחיים דגן באמבולנסים: "כל פעם שאנחנו עולים לניידת ומקבלים קריאה, חולפת בי צמרמורת של התעלות, שהנה זה שהציל, וזה שניצל, שניהם יחד הולכים להציל חיים של אחרים".
