בריחת שתן היא תופעה הרבה יותר נפוצה ושכיחה מכפי שנהוג לחשוב. כתוצאה מכך, היא פוגעת באיכות החיים של המון גברים ונשים בכל הגילאים ושכיחה יותר אצל נשים מעל גיל 55. למרות שבריחת שתן מוגדרת מבחינה רפואית ככל סוג של אובדן שליטה על שלפוחית השתן עד לכדי דליפה בלתי רצונית של שתן במצבים שונים ובדרגות חומרה שונות, בפועל היא עלולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות.

אילוסטרציהאילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: Pixabay)

אצל נשים, הגורם הזמני לבריחת שתן הוא הריון והגורמים הקבועים יכולים להיות נזק לרקמות ולעצבים ברצפת האגן בעקבות לידות, תופעות של גיל המעבר ועוד. במידה ורוצים להתמודד בצורה אפקטיבית עם בריחת שתן בגילאים שונים, צריך לדעת מה מאפיין כל תופעה כזו:

1. בריחת שתן במאמץ

נשים בהריון או אחרי לידה נמצאות בסיכון גבוה יותר לסבול מבריחת שתן במאמץ. זו תופעה של בריחת שתן שמתרחשת כאשר הלחץ התוך-בטני עולה בפתאומיות, כמו למשל במהלך שיעול, עיטוש או צחוק.
בנוסף, בריחת שתן במאמץ עלולה להתרחש אצל נשים כתוצאה מהרמת משאות כבדים ופעילויות ספורטיביות מסוימות. בכל אחד מהמקרים האלה, המאפיין המובהק של בריחת שתן במאמץ הוא חוסר יכולת לשלוט במתן השתן ולהספיק להגיע לשירותים.

2. בריחת שתן מתוך דחיפות

במצבים של בריחת שתן מתוך דחיפות התחושה מעט שונה. קודם כל, זו תופעה שמתרחשת רק לאחר תחושה ברורה, חזקה ופתאומית של צורך לרוקן את שלפוחית השתן – אך לאו דווקא בגלל פעולות מסוימות שמעלות את הלחץ התוך-בטני. שנית, בריחת שתן מתוך דחיפות מתרחשת לעיתים בדרך לשירותים או כאשר לא מספיקים להוריד את הבגדים.
כמו כן, יש נשים שסובלים מבריחת שתן מעורבת – שילוב של בריחת שתן במאמץ יחד עם בריחת שתן מתוך דחיפות. כאן האתגר הוא להפריד בין התופעות על מנת להתמודד עם שורש הבעיה, אך ניתן להקל על איכות החיים בצורה מיידית באמצעות שימוש במוצרי ספיגה.

3. בריחת שתן ממילוי יתר

נשים שסובלות מדליפת שתן בכמויות קטנות מתמודדות ככל הנראה עם תופעה של בריחת שתן ממילוי יתר. מבחינה ביולוגית, זה קורה בגלל חסימה במוצא שלפוחית השתן או עקב פגיעה ביכולת של השריר להתכווץ כראוי. היות והתכווצות של השריר קריטית לצורך ריקון של השלפוחית, פגיעה בו למעשה גורמת לשלפוחית להתמלא יתר על המידה – עד מצב שבו השתן דולף.
לבסוף, כדאי להזכיר בריחת שתן אצל גברים ונשים בגלל רקע תפקודי. זה קורה עם העלייה בגיל, בגלל מוגבלות בניידות או לאחר מחלות פרקים ופרקינסון.