"תגידי", פותח המנחה אסף ליברמן את הערב. "מה לדעתך מאיר היה אומר על זה שמקיימים ערב לכבודו על חורבותיו של מועדון חשפנות?"
ותרצה אריאל, 20 וחצי שנים אחרי שנפטר ועדיין כל כך אשתו, לא מחכה שנייה לפני שהיא יורה: "הוא היה מחמיץ פנים. הוא לא היה אוהב את זה בכלל".
הנבואות של מאיר אריאל | צילום: שמואל יעריהנבואות של מאיר אריאל | צילום: שמואל יערי
הנבואות של מאיר אריאל | צילום: שמואל יערי
× × ×
כיכר אתרים המשקיפה על המרינה ריקה וקרה. כמעט בלתי נתפס מבחינתי שתכף אעלה במדרגות האבן ואכנס בדלת של המקום שבו נוצלו כל כך הרבה נשים. לפני שבועיים נחנך המקום מחדש כבית של מיזמי תרבות ופעילות חברתית.
אני עוברת פה כל יום. ראיתי את ההכנות בחודשים האחרונים. איך סחבו החוצה ספות מצועצעות בריפוד בורדו, איך הסירו את השלט עם השם פוסיקט, אבל עדיין נשארו רמזים לאפלה שהיתה פה עד לא מזמן. מאחד החלונות לא הסירו שתי סילואטות בלבן של סמל המועדון - נשים על עמוד. ובפנים, ממש בכניסה, למרות הכתובת באותיות של קידוש לבנה על השיש השחור - "אינם קובלים על החושך אלא מוסיפים אור..." שנלקחה מאמירותיו של הרב קוק, אני מרגישה הרבה חושך.
הריח של הגועל שהיה פה באוויר, ריח של הרבה סיגריות שנדלקו והשאירו אולי לעד את ריחן הכבד על וילונות הבורדו האטומים, שגם הם עדיין לא הוחלפו. את הקומה הראשונה פינו והציבו בה עשרות כיסאות פלסטיק, אבל למעלה, בקומת היציע, נשארו כורסאות עור לבנות שבהן שקעו גברים בזמן שנשים עינגו אותם. מישהו בכיסא לידי מרגיש גם הוא כנראה מועקה.
'מדרש יונתי'. על הבמה מימין: ליברמן, זיו ורודנר | צילום: אליה טאובר'מדרש יונתי'. על הבמה מימין: ליברמן, זיו ורודנר | צילום: אליה טאובר
'מדרש יונתי'. על הבמה מימין: ליברמן, זיו ורודנר | צילום: אליה טאובר
"אם הווילונות היו יכולים לדבר מה היינו שומעים, הא?" הוא שואל ולא מחכה ממש לתשובה. עתיד כיכר אתרים לא ברור. קרבות קשים נערכים עליה בזירות שונות. מה שבטוח שאת המבנה העגול הזה חייבים להרוס. שלא יהיה קיים. ואם קיים אז כמוזיאון עדות לבושה, עדות שנתנו כחברה למקום נצלני, מדכא נשים ורומס אותן, לפעול כל כך הרבה שנים.
× × ×
את פרויקט הלימוד של שירי מאיר אריאל יזם והגה חמי בן לביא. "אני אוהב אותו מאז ומעולם", אמר נרגש על הבמה כשהודה לאלה שנתנו יד וכתף והרבה לב כדי שהוא יתקיים. 'מדרש יונתי' קראו למיזם על שם אחד משיריו הידועים של מאיר אריאל, הנביא שגדולת נבואותיו מתגלה הרבה אחרי מותו. אני הגעתי לערב הפתיחה.
אחריו יתקיימו עוד כמה ערבי לימוד בפורום אינטימי הרבה יותר. הקהל שהגיע מפתיע. לא מעט כיפות ומטפחות כיסוי לשיער. כנראה מכיוון שמרכז ספיר לחינוך יהודי נרתם לתמוך כספית ועמותת גשר, שמקדמת שיח בין כל חלקי העם "באמצעות מפגשים מעצבי זהות על רקע הזהות הישראלית־יהודית", תומכים אף הם.
"מה כתוב ביצירה הגאונית הזאת 'מדרש יונתי'?" יורה שוב תרצה על הקהל. מהר חיפשתי את המילים בטלפון. "שאלו על לב ירושלים / שאלוה לשלומה / - אבנים בלב ירושלים / כיכר השוק הומה. // בשקרים ועוול מתעטפת/ לרגל מלאכת החומה / אך מבעד לצעיף נשקפת / עירנו עירומה. // שלא רודפת צדק צדק / לא רוצה שלום / כי אין שלום בלי צדק..."
"זאת עוד נבואה של מאיר שהתממשה. צריך להכניס אותו לתוכנית הלימודים בכל בתי הספר", תרצה נחרצת, וכולם בקהל יודעים שהיא צודקת אבל זה לא יקרה. לא במשמרת הזאת לפחות.
× × ×
כשעמדנו בחוץ, לפני שהערב התחיל, אמר אחד המארגנים למישהו ש"חיפשנו את המכנה המשותף הרחב והגבוה ביותר שיש ומצאנו את מאיר אריאל". אריאל, כמו גאונים אחרים, לא היה רק יהודי או רק ישראלי או רק 'הצנחן המזמר', המאהב הגדול, הנביא, ההולך בטל, הנואף והבוגד. הוא היה כל אלה ויותר.
היה לי חשש שהערב יקבל צביון יהודי מאולץ ויהפוך להיות מיסיונרי וחונק. לשמחתי זה לא קרה. אולי כי הדוברים עצמם גם הם לא יכולים להסתדר במשבצת מאורגנת מובהקת אחת. הראשון הוא יותם זיו, המומחה מספר אחת לשירי מאיר אריאל שהוא גם קיבוצניק לשעבר וגם יש לו מאסטר בפילוסופיה יהודית, והוא גם, כמו שהגדיר את עצמו באיזה מקום, "מפתח ומגיש תרבות יהודית עבור יהודים, ללא הבדל תפוצה, מין, אמונה, הלכה, מסורת או מנהג".
ולידו חמי רודנר, ששר כמה שירים של מאיר אריאל וביניהם העיד על עצמו שהוא מ'בניו' של היוצר הגדול משנות ה־90, שכמוהו גם הוא תמיד רוצה להגיד אמירות משמעותיות על החיים שלנו כאן.
תרצה אריאל | צילום: אליה טאוברתרצה אריאל | צילום: אליה טאובר
תרצה אריאל | צילום: אליה טאובר
זיו היה נהדר. יש לו כריזמה וקלילות עמוקה וחכמה. הדרך שבה הוא נכנס לתוך המילים של השיר 'מחלק המוסר השכל' - אגדה מקסיקנית עממית ("מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה") והתנועה המובילה שלו בין התובנות והניסיון לפצח למה התכוון המשורר העיפו את המחשבות שלי רחוק.
כדי לא לעשות ספוילר (זיו כל הזמן פחד שהוא אומר יותר מדי ולא משאיר שום דבר לערבי הלימוד הבאים) אז אגיד רק שהתחברתי לפרשנות שלו - זו שניכר בה ששאבה מבארות היהדות העמוקים - על החשש של מאיר אריאל מחורבן הבית השלישי, שמופיע בלא מעט שירים שלו.
× × ×
אבל חמי רודנר היה זה שלקח לי לגמרי את הלב. כי הוא דיבר על הומניזם והבנת האנושי, על הצדדים 'המלוכלכים' שמאיר לא פחד להציג וגם הוא לא. כי הוא שר מאיר אריאל והרגשתי שככה בדיוק צריך לשיר אותו, עם גיטרה שבית התהודה שלה שרוט ועם קול חזק ושביר וחשוף.
וכשהעיניים שלו פתאום חיפשו את תרצה, שבתחילת הערב אמרה ש"מאיר לא התעסק עם המוות. זה לא עניין אותו", ואמר לה ברכות "סליחה, את כמובן הכרת את מאיר יותר טוב ממני, אבל אני חושב שהמוות מאוד העסיק אותו. אני חושב שהוא כתב וזרק כדור בייסבול של מילים ומנגינות אל מעבר לחיים. הכדור הזה עכשיו אצלנו כדי שנשאיר אותו רלוונטי".
ואחר כך הוא שר את 'מים מתוקים'. ניגבתי את הדמעות. אולי גם תרצה. היה חושך. לא יכולתי לראות.
פרסום ראשוני: 09:05 , 10.01.20