בימים הקרובים אני עתיד לפתוח מסלול חדש וההתרגשות בשיאה.
אירוע אחד שאני לעולם לא אשכח זה מבצע "מגן צפוני" שנועד למצוא מנהרות בצפון. עבדנו כשלושה שבועות למצוא את האוויר עצמו, עבודה סיזיפית בגשם בבוץ עם עובדים אזרחיים ובנוסף הייתה למידה תוך כדי מה שביגר אותי ואיפשר לי לחשוב מעבר.
בחלק מהפעמים העבודה הייתה מייאשת, האיתור והחקר של המנהרות היה מאוד סיזיפי אך בסופו של דבר כשאתה מגיע לנקודה שחיפשת ופוגע במנהרה זה הדבר הכי מספק בעולם. להוריד את המצלמה באחד הקדחים ולזהות מנהרה התקפית משטח לבנון לשטח ישראל זו בין ההרגשות הכי מדהימות שיש.
אני הייתי בין אלו שזיהו את אחת מהמנהרות. זאת באמת תחושה של עשיה ומשמעות. כמובן, זאת עבודה קשה ואינטנסיבית אבל הסיפוק הוא עצום כשאתה עובד כל כך קשה בשטח על מה שלמדת וגם מצליח ליישם בפועל את הדברים.
זו הייתה ללא ספק אחת החוויות הכי משמעותיות שלי בשירות . בסופו של דבר אלו מנהרות שמגיעות ליישובים ישראלים, מצד אחד, כשאתה עובד בשטח אתה רואה את לבנון ומצד שני את ישראל והתחושה שאתה מגן על האזרחים רק מתחזקת.
אבל האמת, הכל התחיל מאבא שלי, יצאתי לקצונה בעקבותיו, הוא היה קצין הרבה שנים וכשנפטר עניין הקצונה קיבל הרבה יותר משמעות אצלי והבנתי שאני צריך לצאת ולהמשיך אותו. רציתי מאוד להיות אחראי על הטירונים כדי להוות להם דוגמה חינוכית ולנסות להשפיע על אנשים ועל השירות הצבאי שלהם וכן לנסות להכווין אותם בצורה הטובה ביותר, להעביר את ערכיי. אהבתי את השילוב של העבודה כי זה שילוב מחשבה עם כוח פיזי ואני רק מצפה להמשך הדרך".
