מבט אחד מהיר על המעלית וויתרתי. מעליות בבניינים ישנים מלחיצות אותי, אז התחלתי לטפס ברגל שלוש קומות ומיד הלכתי לאיבוד בין הקומות עד שמישהו בחניון הקומה השנייה נחלץ לעזרתי: "תעלי בחזרה לקומה השלישית ותחפשי את הכפתור האדום ליד הדלת האדומה ותלחצי עליו. יפתחו לך". חסמב"ה, חסמב"ה, חסמב"ה? הוא צחק.
תאמ"י. כל מי שנכנס מתקבל בלחיצת יד, בהתייחסות אישית | צילום: ריאןתאמ"י. כל מי שנכנס מתקבל בלחיצת יד, בהתייחסות אישית | צילום: ריאן
תאמ"י. כל מי שנכנס מתקבל בלחיצת יד, בהתייחסות אישית | צילום: ריאן
בקומה השלישית הארוכה של הבניין התעשייתי הישן והענק ברחוב קיבוץ גלויות 45 בדרום תל אביב המשכתי לא למצוא. עוד סיבוב ועוד סיבוב עד שפתאום ראיתי. כפתור אדום בקיר הלבן ליד דלת קטנה אדומה. לחצתי. פתחו לי. ועולם חדש.
במרכז החלל עמדה צעירה עם שיער צבוע חציו בכחול ודנה עם שני צעירים בשאלה איך לפרק את מכונת הקפה הביתית המקולקלת שלה. עוד כמה דקות חלפו עד שאחד מהם שם לב שנכנסתי, ניגש אליי והושיט יד. "נעים מאוד, יונתן. הבאת מכשיר שנתקן לך?"
"לא".
"אז אולי מכשיר שאת רוצה שנקלקל לך?", הוא צחק.
× × ×
קוראים להם תאמ"י – Tel Aviv Makers International. מדובר בהאקרספייס יחידי מסוגו בארץ. לפחות פה לא מכירים ולא שמעו על עוד אחד כזה. חלל גדול המתפקד כסדנת נגרות, סדנת אלקטרוניקה, סדנת ריתוך, סדנה לעבודה במדפסות. בעצם סדנה לכל חלום שלמישהו יש והוא רוצה להגשים אותו במו ידיו. כל אחד יכול לבוא לכאן ולהשתמש בכל מכשיר, בכל חומר גלם, מבורג ועד מדפסת לייזר. ובחינם.
בערב ההוא, מלבד הצעירה עם השיער הכחול, עבד שם גם סאשה, עולה מדרום אפריקה, נגר במקצועו שמתמחה ברהיטים מברזל, על מתקן מיוחד לכלבייה שבה הוא מתנדב. בקומה מתחת עבדה מייקי על פרויקט תפירה. היה שם גם ברונו, תייר מברזיל, מתכנת במקצועו שעצר פה בדרך לעבודה במצרים. והייתה גם רקדנית שעובדת עם אחד מאנשי המקום הקבועים על הכנת מוט שבזמן מופע הריקוד שלה יהיה אפשר ליצור איתו יצירות אור.
את האמת? לא לזה ציפיתי כשראיתי בפייסבוק סטטוס קטן של מישהו שהזמין לערב תיקוני מכשירים ביתיים חינם.
"אז באמת אין לך מכשיר לתיקון?", יונתן שאל שוב כשהתיישבנו בפינת הישיבה הקטנה.
"נשבעת שלא. אני עיתונאית. באתי לראות מה זה המקום הזה".
יונתן צוחק. "נו? אז מה את אומרת?".
"נראה פה כמו מקום מהאגדות. אם יש אגדות על פיתוחים אלקטרוניים וריתוך".
מירוץ הסירות | צילום: ריאןמירוץ הסירות | צילום: ריאן
מירוץ הסירות | צילום: ריאן
הוא מחייך והולך להכין קפה, משאיר אותי על הספה הירוקה לנסות להבין את הרעיון של תאמ"י שבעצם מזמין אנשים להסתקרן, לחשוב, לחקור איזו בעיה או עניין ואז לבצע, להכין בעצמם. תוצאות ועקבות של מסעות ניסוי מחשבתיים כאלה אפשר לראות בכל מקום כאן. תא שירותים שעל קירותיו עשרות לוחות חשמליים, חתול עץ גדול שיושב מעל מכונת תפירה, מסך טלוויזיה שמשתלשל מהתקרה ולוכד אור, נורה שמאירה בתוך גלגל אופניים ועוד ועוד. העיניים לא מצליחות לתפוס את הכול.
תגיד, יונתן, כמה הגיעו היום עם מכשירים מקולקלים?
"בודדים. אין לנו תקציב לפרסום, אז לא רבים יודעים עלינו ועל מה שקורה פה".
× × ×
הם קיימים כבר שמונה שנים. חיים מתרומות של אנשים פרטיים. לא מוכנים לקבל כספים מגופים ממסדיים כדי שלא להיות משועבדים לאף אחד. כל הכלים כאן נקנו או התקבלו מתרומות. כל הציוד נועד לשיתוף, ובגלל זה מקפידים פה על סדר ועל שמירה.
יונתן, פיזיקאי במקצועו, הוא מהראשונים שהקימו את תאמ"י. הוא מגיע לכאן כמעט כל ערב מביתו שברחובות עם עוד 20 נוספים. הגרעין הקשה, בעלי מקצועות שונים מתחומי הפיזיקה, המתמטיקה, ההנדסה, הביולוגיה, שבונים קהילה שיתופית מסוג אחר.
"תקראי את זה", יונתן מניח לפניי את כללי המקום והולך לסייע למישהו.
כלל הבסיס, הכלל הראשון, ככה אני מגלה, הוא: "תהיו מעולים זה לזה", ואני רואה את הכלל הזה מתקיים כל הזמן. כל מי שנכנס, מישהו שמכירים אותו או חדש לגמרי, מתקבל בלחיצת יד, בהתייחסות אישית. ואני מרגישה כאילו הצניחו אותי לתוך בועת טוב לב ואינטליגנציה.
לא יכולה ולא רוצה ללכת משם. נשארתי שעות. הבטחתי לחזור. ובאמת חזרתי ארבעה ימים לאחר מכן - לערב מרוץ סירות פוט־פוט.
× × ×
כוכב ערב מירוץ הסירות הוא עופר קרן, אולי המומחה מספר 1 לשימור אנרגיה בישראל ומי שמנסה להגביר מודעות למשבר האקלים. לפני שהגיע לתאמ"י הפכו את השולחן הגדול במרכז הסדנה למעין אקווריום.
קרן הכניס לתוכו כמה סירות פח קטנות. שבעה אנשים ששמעו על האירוע הזה עמדו מסביב לשולחן וניסו לחמם מעין בוילר בתוך הסירות הזעירות כדי לגרום להן להתחיל לשוט. זה אולי נראה פשוט אבל ממש לא. כשזה הצליח החלו לשוט הסירות באקווריום המאולתר לקול מצהלות הנוכחים.
קרן, מתברר, הגיע לא רק בשביל הצחוקים. הוא מנסה בכל פלטפורמה לעודד אנשים לחשוב על משבר האקלים. קרן עד כדי כך אופטימי (או אולי בעצם פסימי) שברור לו שפתרונות לכל מיני בעיות שיוצר משבר האקלים לא יגיעו בהכרח ממשרדי ממשלה או ממעבדות יוקרתיות.
הם יכולים להגיע ממקומות כמו תאמ"י שאליהם באים אנשים סקרנים שרוצים לחקור. "בחודש מרץ הקרוב", קרן מספר לשבעת המשוגעים שבאו לערב מרוץ הסירות, "יצא משרד האנרגיה בקול קורא לרעיונות שמציעים פתרונות לבעיות שקשורות למשבר האקלים. רעיונות שיימצאו ישימים יקבלו מענקים כספיים כדי לצאת לדרך".
העומדים מסביב לשולחן האקווריום - מהנדסים, מחנכים ואפילו חייל אחד שאינם מכירים כלל זה את זה - מקשיבים לו מספר על פרויקטים בעולם שהתחילו בדיוק ככה, מרצון, אפילו של יחיד, לפתור בעיה קטנה. קרן שולח אותם לקרוא ולחפש בעיות שאולי יפעילו אצלם את היצירתיות שתוליד רעיון לפתרון. הוא מבטיח להם שישמח לשמוע ולהיפגש איתם שוב. ושוב. ושוב. כמה שצריך.
חודש מרץ ממש תכף מגיע. אני מחזיקה אצבעות. אולי מכאן תצא בשורה גדולה. אולי אפילו עולמית. הלוואי.
פרסום ראשוני: 08:27 , 06.12.19