בתור בן אדם מאמין ביהדות, שגדל על הערכים הללו בבית, אני מוצאת את עצמי בקונפליקט מדי שנה, בין מנהג הכפרות ליום הכיפורים, לבין האהבה שלי לבעלי חיים.
סבא שלי זכרונו לברכה היה שוחט במרוקו. כיום המנהג של הכפרות שנועד כביכול לכפר על חטאינו, מכונה "רצח" בקרב חלק מהאנשים.
כבר למעלה מ-5 שנים הצלחתי לשכנע את אמא שלי שאת הכפרות תעשה בתרומה של כסף ולא בהרג של תרנגולות. זו היתה משימה כמעט בלתי אפשרית, אבל אחרי ההסבר שלי והשכונועים, אמא הבינה שאנחנו כבר לא בשנות ה-50 או ה-60 של המאה הקודמת ושזה מנהג שלא מתאים לימינו.
אנחנו מחויבים לחשוב איפה אנחנו שמים את הגבול בין האוכל שאנחנו אוכלים לבין זה שאנחנו מתעללים בחיה לפני או בזמן השחיטה.
לפני יום הכיפורים האחרון היו מלחמות בין פעילים למען בעלי החיים, לבין מי שעושים את מנהג הכפרות. אנשים נפגעו בנפש ובגוף, תרנגולות הוחזקו בתת תנאים ועברו התעללות קשה לפני השחיטה. "תנו לחיות לחיות" בשיתוף פעילי אנונימוס ופעילים למען בעלי חיים, הצליחו להציל כמות נכבדת של תרנגולות.
לפי התורה ולפי חוק צער בעלי החיים, אסור להתעלל בחיה, צריך לדאוג לה למים ולאוכל לפי ההלכה, גם לפני כניסת השבת וגם במהלך השחיטה אסור שייגרם לה סבל. הסכין צריכה להיות מספיק חדה כדי שהמוות יהיה מיידי, ואם היא סובלת, השחיטה לא נחשבת לכשרה.
אבל מי אנחנו בני האדם שנחליט לשים מיליוני בעלי חיים בכלוב, כך שקשה להם אפילו לקחת אוויר לנשימה?
אני יודעת שביום הכיפורים אנשים שפעלו לשני הצדדים עשו עם עצמם חשבון נפש. גם אני ופעילים למען בעלי חיים עושים חשבון נפש, וחושבים איפה שמים את הגבול בין היצר הטוב והיצר הרע, איך אנחנו מגיעים למצב של אלימות שלא פותרת שום דבר.
אז לקראת השנה הבאה, כששוב יגיע יום הכיפורים, ושוב ישחטו תרנגולות, ההסברה צריכה להתחיל מעכשיו. להעלות תמונות של חיות מדממות לא פותר כלום, צריך הסברה חיובית, להסביר על הסבל של החיה, ועל תת התנאים בהם החיות מוחזרוץ.
מילוני אנשים בעולם אוכלים כל יום בשר, עופות, ביצים. זה הרי מה שחינכו אותם לעשות. הכל מתחיל ונגמר בהסברה ובחינוך. כמו שמסבירים לילדים שלכם למה אסור לגנוב, לרצוח, להרביץ, כך צריך להסביר להם שבעלי החיים הם חברים ואסור שיסבלו.
הכותבת היא פעילה למען בעלי חיים ופעילה בהסגר באר שבע. לשאלות בנושא בעלי חיים אתם מוזמנים לשלוח מייל