"לך לעבוד", צעקה מישהי על אחד המפגינים בהפגנת הנכים. והצעקה הזאת מהדהדת לי עדיין בלב.
× × ×
זהו, הקיץ נגמר, וכולם נכנסים להילוך גבוה כדי להספיק כמה שיותר במעט הזמן שנשאר עד שיתחילו החגים.
יש משהו נעים בחזרה לשגרה. מרגיע.
ויש מי שעבורם עבודה היא מלחמה. ולהשיג עבודה זו מלחמה כמעט אבודה.
× × ×
חודשים עקבנו בקבוצה המיוחדת שלנו אחרי חיפוש העבודה של נורית.
"אל תעזבי את העבודה", אמרתי לה כשהיא עמדה לעזוב את העבודה הקודמת שלה. לא הבנתי מדוע היא רוצה לעזוב מקום שמקבל אותה כל כך יפה.
והיא הסבירה לי את ההסבר הכי מרגש ששמעתי, אולי היחיד שיכול היה לשכנע אותי. היא אמרה: "אין לי כאן באמת עבודה, אני מרגישה ממש מיותרת. עומדים לחדש לי את החוזה ונראה לי שיחדשו אותו רק כי אני נכה".
וזה הכבוד שלה שלא נתן לה להמשיך לעבוד שם.
ומאז היא דוגמה עבורי לכבוד.
וכמה שמחנו כשהיא בישרה באושר שהיא מצאה עבודה, אבל אז היא נכנסה לניתוח שהסתבך ונעדרה מהעבודה הרבה יותר ממה שחשבה שיקרה. וכך היא כתבה לנו בוקר אחד השבוע: "אתמול התכוונתי לחזור לעבודה, אבל בינתיים מצאו מישהו חיצוני לעשות את העבודה שלי".
ורק שהיא לא תצטרך עכשיו שוב לחפש עבודה.
× × ×
לפני כשבועיים הגעתי למשרדים של "call יכול" בראשון לציון, וכשעליתי לקומה השנייה קיבלו את פניי שתי ילדות שהתרוצצו בין החדרים והוליכו אותי אל הדוברת, אימא של אחת מהן, שיא בכר.
הימים היו עדיין ימי החופש הגדול.
בעודי עוברת במסדרון הבנתי שהגעתי למקום מסוג אחר, מקום מופלא. "call יכול" היא חברה ראשונה מסוגה בעולם המתמחה בהקמת מוקדים טלפוניים, אשר רוב עובדיה הם אנשים שמתמודדים עם מוגבלויות. החברה הוקמה בפברואר 2008 על ידי ד"ר גיל וינש ואפרת שגב וינש.
שיא הביטה בי בעיניה היפות והגדולות, והיה ברור שלא פשוט לה לדבר על עצמה. "נולדתי להורים שמעולם לא עבדו, שניהם נכים", היא סיפרה, ולכן היה לה חשוב תמיד לעבוד. "כשקיבלתי את הבשורה הקשה שחליתי בטרשת שמתי את המחלה בצד. כל עוד יכולתי להמשיך כרגיל, המשכתי", היא אומרת.
ואז נזכרתי שנפגשנו פעם, במשרד שבו היא עבדה, משרד תל אביבי נוצץ ואופנתי. "נאלצתי להוריד הילוך", היא מסבירה, בעודה עורכת לי סיור במקום, נשענת על ההליכון שהיא כבר חייבת להיעזר בו.
ואנחנו רואים סביבנו עוד ועוד אנשים. אלו שיושבים קרוב למסכי המחשבים הענקיים, כי הם לקויי ראייה, ואלו בכיסאות הגלגלים.
"את רואה אותה?", שיא לוחשת לי ומסמנת לעבר האישה עם עגלת הילדים הריקה שחונה לידה בעמדת המחשב שלה. "היא הולכת עם העגלה הזאת במקום עם הליכון". ככה היא סופגת פחות מבטים מרחמים.
× × ×
"אחוז מאוד קטן מהנכים מצליחים למצוא עבודה", מדגיש ד"ר גיל וינש, שהוא ורעייתו הקימו את המקום הזה, אחרי עבודת תחקיר ארוכה. הם עשו מיפוי של צרכים, ניסו להבין מה החסמים שבגללם נכים לא יוצאים לעבוד, מלבד הקושי הפיזי, וגילו שרבים מהם סוחבים דברים רבים שמעכבים אותם. למשל חובות, עיקולים ועוד.
וכאן מעסיקים אנשים שמעולם לא הצליחו לעבוד. הם פיתחו מודל שמכיל רגשית ופיזית אנשים עם נכויות.
× × ×
אני בטוחה שעם חלק מהם דיברתם בטלפון כשהייתה לכם תקלה במסנן המים, כשרציתם להזמין כרטיס אשראי חדש או כששאלתם משהו על הביטוח. אם ענו לכם אנשים נחמדים, מקצועיים ואדיבים — כנראה הגעתם למוקד הזה.
כמעט כל הצוותים כאן זכו במדליות על הענקת שירות משובח באופן יוצא דופן.
× × ×
"כשהם קיבלו אותי לעבודה כאן חשבתי שהם מטורפים", אומרת האישה שיושבת מולי, ועיניה מצועפות. היא בגילי, אבל השנים הרבות שבהן חיה ברחוב השאירו את חותמן על פניה.
היא לא תשכח את החותמת "חסר תקנה" שהוטבעה על התיק שלה ברווחה, רגע לפני שילדיה נלקחו ממנה. שנים היא חיה ברחוב, עד שילדיה בגרו ובאו לחפש אותה. היא לא רצתה לחיות על חשבונם, אבל ידעה שאף אחד לא יקבל אותה לעבודה בלי שיש לה ניסיון, בלי שהיא נגעה אי פעם במחשב. והיה לה ברור שהיא לא תצליח להחזיק מעמד בשום מקום עבודה.
בניגוד לעובדת הסוציאלית שלפני הרבה שנים שמה על התיק שלה ועליה חותמת, העובדת הסוציאלית הצעירה שבה פגשה לא ויתרה לה. והיא זו שסיפרה לה על המקום הזה והביאה אותה לכאן.
"כשהגעתי וראיתי דתיים וחילונים, יהודים וערבים, עם כיסא גלגלים או עם מקל של עיוורים, ידעתי שהגעתי למקום טוב", היא אומרת ומכירה לי את אחראי הצוות שלה, שמושיט אליי יד שנארת באוויר, ואני מבינה שהוא לא רואה אותי.
אחר כך היא אומרת שהיא חייבת להראות לי משהו ומוציאה מהתיק את תלוש המשכורת שלה. היא גם מצביעה על שורה בתלוש ודמעות בעיניה. "זה בונוס", היא אומרת. "בחיים שלי עד היום לא קיבלתי בונוס".
× × ×
"שעתיים הוא הזמן הממוצע שלוקח לעובדים להגיע לכאן", אומר לי גיל. "באים לכאן לעבוד אנשים מבאר שבע ומהגליל. יום יום עושים את הנסיעות האלה".
כי זה המקום היחיד שמתאים ומותאם להם. שמבין את ההיעדרויות שלהם, את הקשיים שלהם. שתמיד מקבל אותם.
× × ×
בין הקיץ לחגים, והנכים חוסמים עוד צומת, זועקים לעזרה. ואישה אחת צועקת להם ללכת לעבודה.
זה לא כל כך פשוט, גברת. אבל יש מקום אחד, מקסים, בקומה שנייה עם מעלית. מקום נגיש ומכיל.
מקום שבו עובדים אנשים שחלקם, גם הם בעצמם, לא האמינו פעם שהם ימצאו.
× × ×
הצעתי לנורית ליצור איתם קשר. היא לא ניידת, אז נראה אם היא תצליח להגיע לשם. הם, בכל מקרה, ישמחו לקבל אותה.
(ואם אתם בעלי עסקים שצריכים מוקד טלפוני, תפנו אליהם, ותנו להם עבודה)
